איי פארו: אשליה אופטית, גגות דשא, עיר בירה קטנה ומה שביניהם - The Laughing Traveller
The Laughing Traveller

איי פארו: אשליה אופטית, גגות דשא, עיר בירה קטנה ומה שביניהם

נחיתה והתארגנות

אחרי יום ארוך של טיסות שכלל קונקשן באיסטנבול ועוד כמה שעות בקופנהאגן נחתתי באיי פארו בשמונה בערב אבל עם אור יום בחוץ. כמו שכתבתי פה, הטיסה באמת הייתה ממש זולה (ת"א – קופנהאגן, קופנהאגן – איי פארו) אבל זה לקח כמעט יום שלם (דרך אגב זה לא משהו שהיה משתפר אם הייתי משלם יותר…). היה משהו בטיסה לכאן, ממש ב-leg האחרון שלא הרגשתי הרבה זמן. מן ציפייה והתרגשות כזאת שהזכירה לי את ההרגשה כשנחתתי בילוסטון. אפרופו ה-leg האחרון, הוא בוצע עם החברה המקומית של האיים, Atlantic airways שתכלס הייתה ממש טובה. מה שבמיוחד אהבתי זה שבשדה התעופה הכל היה בשירות עצמי – גם הצ'ק אין, שכלל הדפסה בורדינג פס ושל הטיקט למזוודה ואחר כך המסירה של המזוודה! (שבינינו, קצת הלחיץ…)

אז נחתתי בשדה התעופה באי ואגאר (אחד מ-18 האיים שמרכיבים את איי פארו) והאי שמכיל שניים מהלוקיישנים המפורסמים בהם, עליהם אכתוב בהמשך הפוסט. אספתי את הרכב ונסעתי ל-Sandavagur, משהו כמו רבע שעה נסיעה משדה התעופה.

טיפים של אלופים:

  1. בכלל כשטסים לחו"ל ושוכרים רכב אני ממליץ לעשות את הלילה הראשון והאחרון בקרבת שדה התעופה, במיוחד אם נוחתים מאוחר וממריאים מוקדם – ככה לא צריך להיות לחוצים מנהיגה וניווט אחרי יום מעייף או להיות בלחץ ולקום ממש מוקדם ביום של הטיסה
  2. ספציפית לאיי פארו – מי שרוצה ממש להיות רגוע, יש מלון במרחק הליכה משדה התעופה, Hotel Vagar
הגעתי ל-B&B ולפני שאני מספיק להוריד את התיק מעליי, בעלת הבית מתחילה להסביר לי על כל מיני מקומות שאני צריך לבקר בהם למחרת. הלללללוווווו אני אחרי יום שלם של טיסות, לא מתאים לי עכשיו כל החפירות, לפחות תני לי להוריד את התיק! יש לציין שמאז לא ראיתי אותה, והייתי שם שני לילות 🙂 . החדר היה נחמד מאוד והיה נוף שצפה על כל הכפר כשבמרכזו הכנסייה הוורודה והאלגנטית.
 
קמתי בבוקר ובארוחת בוקר פגשתי זוג נחמד מפינלנד שגם באו לחופשה של שבוע, אבל הם בניגוד אליי נשארו כל התקופה פה, יעני באותו בי אנד בי. התכנון שלי היה להחליף מקום כמעט כל ערב ולפי דעתי זה יותר טוב. הם נסעו היום למיצ'ינס, אי הפאפינים, ויצא להם פצצה, לפחות מבחינת מזג האוויר.

אגם Sørvágsvatn

הקיצר, יצאתי לדרך והתחלתי עם אגם Sørvágsvatn (בהצלחה לכתוב ו/או להגיד את זה בעברית). עוד בבית הדפסתי לי כמה מסלולי הליכה שאפשר להוריד פה. מזל שהיה לי את זה כי מההסברים של בעלת הבית לא הייתי מגיע רחוק…

טיפ: לפני הטיול הסתובבתי בכל מיני קבוצות בפייסבוק וקראתי על אפליקציות ניווט שלא דורשות wifi כמו maps.me ו-here. א-מ-מה? אין בהם את איי פארו! אז כדאי להוריד בגוגל מפס מפות שיהיו לכם זמינות באופליין.

החניתי את האוטו בתחילת המסלול ועוד לפני שהבנתי מה קורה, עדר כבשים רץ לעברי! עוד שתי שניות עוברות ואני רואה שהם באיזור מגודר אז נרגעתי. למרות שהיה יפה בחוץ, הייתה רוח חזקה אז ההתארגנות שלי כללה כובע גרב ומעיל רוח שתכלס קצת ביאס כי מתחתיו הייתה חולצת הבלוג, אבל דונט וורי, תראו אותה בהמשך הפוסט 🙂 . בכיס אחד מצלמה, ובכיס השני גופרו.

מסתבר שהכבשים הפארואיות לא יפות במיוחד…

 השביל בדיוק כמו שאני אוהב – יחסית שטוח, קרקע נוחה כזה ונוף יפה בשני הצדדים שכולל הרים מכוסי דשא ואגם (לא סתם אגם, אלא הגדול ביותר באיי פארו, אני מבקש) שלצדו פתאום מבנה שנראה כמו בית, אבל אין מצב שזה בית נכון?? פה ושם יש קצת בוץ אבל בקטנה.
עם הזמן הוא מתרבה והנעליים צוברות בוץ בסוליות. פתאום הגעתי לנקודה בשביל שחסום לכל רוחבו בבוץ וחיפשתי מעבר נוח… איתרתי נקודה שנראית נוחה למיקום של הרגל, לקחתי את רגל ימין ו… ספלאש!  הרגל שקעה כך שכל הנעל מכוסה בבוץ. נעל חדשה וזה, קצת מתבאס אבל שאלה יהיו הבעיות…
איי פארו
פתאום אני קולט לשמאלי נקודת תצפית כלפי מטה. וואי איך אני אסביר את זה? ראיתי קצה של מצוק שאפשר ממנו להביט למטה אל האוקיינוס. הלכתי להסתכל וכשהרמתי את הראש ראיתי שיש נקודה יותר גבוהה ואמרתי ״לשם אני רוצה להגיע״. אם תסתכלו חזק-חזק תראו שם אנשים בקצה 🙂 .
קצת לפני העלייה עוד ראיתי אוהל שם בשטח. או-הל!!! אתם קולטים?!? המשכתי לעלות וכשהסתכלתי אחורה התחלתי להבין שזאת התמונה, זה הפריים שאני רוצה, אבל בשבילה צריך לעלות, וזה לא נגמר… וזה גם לא שיש איזה שביל. עולים דוך. האגם הזה הוא אשליה אופטית. מה האשליה אתם שואלים? נכון נראה שהוא יותר גבוה מהאוקיינוס? (אוקיינוס מימין, אגם משמאל) – אז זהו שלא! כלומר כן, אבל… תקראו על זה פה ופה.
איי פארו
מתישהו שמתי את הגופרו על הראש וקצת אחרי זה פגשתי איזה תיירת דנית אז יצא שצילמתי אותה קצת חחח. בכל אופן עליתי, ירדתי, עליתי, צילמתי והיה מעולה. יש את הקטע הזה של לחקור ולראות מכל מיני זוויות, ובטח כשהבנתי שיש איזה פריים שאני רוצה זה בכלל נהיה כיף. חוץ מזה צריך להבין שאתה די לבד שם בכל ה"עונק" הזה וזה כל-כךךךך כיף!

מסתבר שביקרתי אחרי עונת ההמלטות אז היו הרבה קטנצ'יקים כאלה 🙂

איי פארו

נהיה חם אחרי העלייה… וחנכתי פה את החולצה של הבלוג!

איי פארו

 והנה וידאו סיכום:

מה זה הא-ב' הזה?  Ðð, Ææ, Øø

אופ-טופיק רגע: שימו לב לא-ב' שלהם, ברובו לטיני אבל פה ושם יש גם תוספות נורדיות משונות. הקטע שגם האותיות שאנחנו מכירים לא תמיד מבוטאות כמו שאנחנו מכירים מאנגלית. ספציפית באי הזה, ואגאר, המקומות עוד יחסית ניתנים להגייה אבל בכל אופן ניסיתי להקליט מישהי מקומית אומרת כמה כפרים ופה אתם זוכים להשמעת הבכורה! (חפשו כאלה בפוסטים הבאים)

< תלחצו עליי

הכפרים לפי הסדר: Gásadalur, Sørvágur, Miðvágur, Sandavágur (הראשון טיפה קטוע).

מפל Gásadalur

חזרה אלינו:

מפה נסעתי לכיוון השני של האי לראות את המפל המפורסם. מה ז"א מפורסם? כשמחפשים בגוגל "איי פארו" תקבלו שתי תמונות עיקריות: האגם שראיתם בתחילת הפוסט והמפל הזה, זה לא שיש שם תור של תיירים או משהו כזה 🙂 . היה לי מודפס את הסיפור דרך של המסלול שלו אבל היה כתוב שהוא "מבוא לדיפיקולט" אז ויתרתי ואמרתי שפשוט נלך לראות אותו, יעני בלי טרק.

בשביל להגיע למפל עוברים דרך מנהרה, וזאת הייתה הראשונה שלי באיי פארו (יש הרבה כאלה, בעיקר שמחברות בין איים). אלף שבע מאות מטר של חושך… קצת מלחיץ, ואני לא מהנלחצים בדרך כלל. זה חושך לא מוכר, ממש כהה כזה. בסוף יוצאים וזה קצת כאילו שינו את הנוף או משהו, קשה להסביר. נסיעה של עוד כמה דקות ומגיעים לכפר הקטן, אולי עשרה בתים כשלחלקם גגות דשא חמודים כאלה. לפי וויקיפדיה חיים שם 18 אנשים, שתבינו את הגודל. מסתבר שעד לפני כמה שנים (2004) לא היה כביש הנה, אז הם היו די מנותקים. כשהיה אפשר היו מגיעים לכפר בסירה אבל כשאי אפשר, היו הולכים ברגל כמה שעות לכפר השכן! אה, וקבלו עוד פרט שלא תוכלו בלעדיו: אין בכפר כנסייה אז התפילות נערכות בבית הספר. סתם שתדעו.

זה מה שראיתי ביציאה מהמנהרה

החניתי את האוטו והתחלתי ללכת למפל, הליכה של שלוש דקות. לאאאא "הליכה". פתאום רואה ספסל ולא נראה לי שמשם רואים את המפל אז הלכתי לבדוק וואללה… הם צדקו, רואים. אבל יש נקודה בהמשך שממנה רואים יותר טוב. בכל אופן הוא מטורף! כל התפאורה הזאת… עם הכפר מאחורה, ומגמה אחרי זה הר גבוה, והאוקיינוס עם האיים ממול ו… נגמרו לי המלים, בקיצור אתם קולטים ת'תמונה.

הספסל מעל מפל Gasadalur כשברקע האי מיצ'ינס

עמדתי שם וניסיתי "לבלוע" את הנוף. חיפשתי זוויות לתמונות מעניינות וחלק יצאו לי אש. בנקודה הזאת אמורים לעצור אבל יש מן מדרגות רעועות כאלה שהתלבטתי אם לרדת בהן. בסוף ירדתי. היה נחמד אבל לא הוסיף הרבה מעבר למה שהיה למעלה… מה שכן, אחריי ירד איזה בחור ספרדי שפתאום מגיש לי את המצלמה שלו. חשבתי שהוא רוצה תמונה. אז כן, הוא רצה תמונה אבל לא שלו, של המפל. יש לו ורטיגו אז הוא רצה שאני אצלם מהנקודה שאני הייתי כי הוא פחד להגיע אליה…

המדרגות המדוברות

אחרי זה עליתי והסתובבתי קצת באיזור שהמפל מתחיל. משעשע לראות שזה כולה איזה נחל קטן… היה כל כך נעים, שמש מלטפת כזאת ומזג אויר מושלם שפשוט נשכבתי שם ונהניתי… חוץ מזה שממול ראיתי את מיצ'ינס (Mykines) , האי שאני אמור לשוט אליו למחרת! תכלס זה היה הכפר הראשון שביקתי בו, ממש כאילו כפר ולא עיירה. אחד הדברים החמודים בכפרים שלהם אלה הבתים עם גגות הדשא! עוד לפני הטיול זה היה אחד הדברים שממש התלהבתי מהם בתמונות וחיכיתי לראות. תגללו טיפה למטה ותראו אחד. אהבתם? יש למה לצפות…

תראו את זה…

באטרקאפ רואדס

תכלס בזה "הסתיים" יום הטיול שלי או לפחות החלק של הטבע בו, ועכשיו נסעתי משהו כמו 40 דקות לעיר הבירה, טורשבן (Torshavn) שבתרגום מילולי אומר ה"נמל של ת'ור", אל ויקינגי. צריך להבין שכל נסיעה כאן זה אומר כבישים מדהימים, כל הזמן גבעות מכוסות בירוק המוזר הזה כשמדי פעם יש אפילו זרם מים שנראה כמו מפל קטן, אבל אי אפשר להפסיק להתפעל, בטח לא ביום הראשון (רמז: זה לא השתנה אחר כך…). אבל בואו נתעכב שניה על עניין הכבישים – יש כאלה רגילים שהם מאוד יפים ויש את אלה שמכונים באטרקאפ רואדס שהם יפים בטירוף! וזה באמת עוצר נשימה.

כשהתאפשר לי הייתי עוצר באיזה מפרץ ומצלם, אבל לפעמים אפילו זה לא היה… לצורך העניין היום היו לי 2 מקטעים כאלה: הדרך מבור לגסדלור (שמתי פה מפה שיהיה נוח להבין) וחלק מהנסיעה אחרי שעוברים את הגשר לסטריימוי (צד ימין למעלה) כדי להגיע לטורשבן. 

בהמשך השבוע נסעתי בכל הכבישים האלה! (באיים שהייתי).

 

האי Tindhólmur עם השפיצים

כשאין כוח לצאת מהאוטו 🙂

עיר הבירה הקטנה באירופה?

טורשבן היא "ממש עיר" כלומר עם רמזורים (2-3 דונט פוש איט) והכל – קניון עם בורגר קינג(!), אצטדיון לאומי וכו' 🙂 . קפצתי לקניון SMS, היחיד באיי פארו (סך הכל יש עוד עיר אחת), כדי לקנות סים מקומי שהיה טיפה יקר (אני ארשום עלויות במרוכז באחד הפוסטים הבאים).

לא רחוק משם נמצא "מרכז העיר" עם המלונות והמסעדות. תכלס זה גם קרוב לנמל. הסתובבתי קצת וחיפשתי משהו לאכול. בחרתי את מסעדת הסושי Etika אבל היא נראתה ממש ריקה (כי היה מוקדם) אז ויתרתי ובסוף הלכתי לאכול ב"אנגוס" איזה סטייק. על הדרך הטענתי קצת את הטלפון שהיה במצב סופני, ואחרי זה ראיתי את המגדלור שלהם שהיה ממש קרוב למסעדה.

 

חנות במרכז העיר

במהלך כתיבת הפוסט, כשחיפשתי הוכחות לטענה שזאת עיר הבירה הקטנה באירופה מצאתי את הכתבה הזאת, שתכלס לא אומרת את זה אבל היה שם משהו אחר שצד את עיני:

"The Faroe Islands are the country that most people did not know existed. And it is not strange that people do not know about the Faroe Islands. On most world maps they are not even there. And if they are, they are marked by two or three small dots hardly visible to the naked eye. This also means that it can be difficult for tourists – who are looking for a new destination – to imagine the versatility of what is on offer in the Faroe Islands."

הקטע שמודגש (על-ידי) כל כך נכון – תלויה לי בחדר מפת גירוד של המקומות שהייתי בהם ונחשו מה? איי פארו לא שם! ביזיון.

נמל טורשבן

סוף יום…

חזרתי לכפר שלי וגיליתי ש… לא הבאתי את הכבל USB המתאים להטעין את הגופרו! 🙁 . מכירים את זה שיש רגעי באסה קטנים כאלה בטיול? אז זה אחד כזה… ומצד שני אמרתי לעצמי "לא שווה להתבאס על זה, זה בטוח לא יעזור". למזלי לחבר'ה הפינים היה כבל מתאים אז השאלתי אותו ללילה. חוץ מזה החלפנו קצת חוויות מהיום שעבר עלינו וזהו. לפני שהלכתי לישון ראיתי את הכנסייה הוורודה מוארת.

** התמונה צלומה אחרי חצות…

כולי הייתי בציפייה ליום הבא, כי זה היום שאני אמור לראות את הפאפינים! איך אומרים? "כל זאת ועוד בפוסט הבא". אם כבר דיברתם איתי אז שמעתם ואולי אפילו ראיתם איזה דבר חמוד זה, אז אתם יודעים שיש למה לחכות, ואם לא אז בכללללללללללללללל…

השאירו תגובה

רוצה לשמוע על עוד יעדים לא שגרתיים?

 

מדי פעם, לא יותר מפעם בשבועיים, אשלח לך מייל על טיול, טיפים וכד' 

יש! מעכשיו אנחנו חברים