איי פארו: מיצ'ינס אי הפאפינים - The Laughing Traveller
The Laughing Traveller

איי פארו: מיצ'ינס אי הפאפינים

ישבתי בארוחת בוקר עם הזוג הנחמד והחלפנו חוויות על אתמול. הם היו במיצ'ינס (Mykines), האי שאני אמור להגיע אליו היום, ונהנו מיום מושלם, כשהיום בינתיים מעונן וגשום – נראה על הפנים. חוץ מזה למדתי שיכול להיות שגם המעבורת לא עובדת, במקרה שהגלים גבוהים מדי! הקדמה: מיצ'ינס, "אי הפאפינים" הוא אי קטן ללא כבישים. ניתן להגיע אליו או במעבורת או במסוק שאותם הזמנתי עוד מהארץ (לינקים להזמנות בהמשך הפוסט). קראתי בכל מיני פורומים ואולי אפילו באתר של המסוק שבמקרים מסויימים המסוק לא יכול לטוס בגלל תנאי מזג האויר. על המעבורת לעומת זאת לא אמרו משהו כזה…

חזרה לסיפור (שלהם): הקטע המפתיע היה שאתמל היה יום ממש יפה (כמו שראיתם בתמונות) ובכל זאת המעבורת בוקר בוטלה! מה מסתבר? שיש איזה איזור של תת לחץ באוקיינוס שיצר גלים מאוד גבוהים שהמעבורת לא יכולה לעבור. למזלם של הזוג הם עשו את ההלוך במסוק דווקא ובחזור המעבורת כבר כן יכלה לשוט…

המעבורת למיצ'ינס

התארגנתי ויצאתי לדרך. לאורך כל הנסיעה (רבע שעה, 20 דקות) ירד גשם (בהמשך לכל הלילה)… החניתי את הרכב בנמל והגעתי למעבורת שהוזמנה מראש והכל מ-תק-תק! האיש שואל אותי את השם, מסמן ברשימה ויוצאים לדרך. בגלל הגשם כולם יושבים למטה בבטן המעבורת (אני מניח שביום יפה הייתי עומד בחוץ). על המעבורת משהו כמו 30 איש כשחוץ מאמא עם 4 ילדים ממוצע הגילאים הוא 60+. אחד הילדים בכה כל הדרך, 40 דקות, בטח בגלל הבחילות… באמת לא היה נעים. לקראת הסוף גם לי כבר הייתה תחושה לא טובה אבל החזקתי מעמד.

אני מניח שהסיבה שרב התיירים מגיעים למיצ'ינס היא לראות את הפאפינים (puffins). אמנם יש שם עוד ציפורים אבל הן פחות פוטוגניות. למי שאולי השם "פאפין" נשמע מוכר באופן כלשהו, סיבה אפשרית היא הופעת האורח שלו בסרט מדגסקר (זה עם הפינגווינים). לצערי לא מצאתי סרטון נורמאלי אז תסתפקו בזה. חוץ מזה מסתבר שגם יש דפדפן לאנדרואיד בשם הזה!


רגע לפני שמגיעים אני "עולה על ציוד הגופרו" שלי ושם את הרתמה על החזה. נכנסים ל"נמל" במיצ'ינס ויורדים מהמעבורת. יש מלא מדרגות כדי להגיע מה"נמל" לאי ולכפר. בשביל הציוד יש מן מעלית פתוחה כזאת אז העברתי את המזוודה שלי לשם. לרב האנשים זה לא ממש רלוונטי  כי מגיעים ועוזבים באותו יום אז אין עוד ציוד אבל אני הזמנתי פה לילה ולכן הגעתי עם רב הטרולי שלי. כשסיימתי לעלות את המדרגות הסתובבתי לאחור ופתאום קלטתי לאיזה מקום קטן המעבורת נכנסה. תחשבו על משהו סטייל חניה ברוורס אבל עם גלים.


טיפים של אלופים:

  1. תזמינו לכם לילה במיצ'ינס. לא שיש שם איזה חיי לילה מדהימים אבל כדאי מכמה סיבות: גם למקרה שביום הראשון לא הצלחתם לראות פאפינים וגם כדי להנות מהרוגע והשלווה באי הזה.
  2. תנסו לתכנן כך שכיוון אחד תעשו במעבורת וכיוון שני במסוק.
  3. תכננו כך שהשהייה במיצ'ינס לא תהיה לפני היום האחרון של הטיול למקרה ותתקעו שם…

בשלב הזה אין ממש מה ללכת למעלה לכיוון הפאפינים אז אני מסתובב קצת באי לכיוון אחר ורואה הרבה מאוד ירוק.

הכפר מיצ'ינס

חולה על הגגות דשא האלה!

מיצ'ינס

מיצ'ינס אי הפאפינים

בדרך אל הפאפין הראשון

יותר מאוחר, בסביבות 4 יצאתי לדרך. הגשם קצת נרגע אבל יש ערפל. כבד. לא רואים יותר מ-10 מטר קדימה. קצת הזכיר לי שמירות בצבא… השביל מתחיל בצורה "מסומנת" של כמה תביעות נעליים בבוץ ומהר מאוד זה הופך פשוט לדשא. הולכים לאורך גדר שבשלב כלשהו פונה ימינה ולא ברור אם להמשיך איתה או להמשיך ישר, למעלה. ברגע של החלטה אמיצה החלטתי לנטוש את הגדר!

עולה עולה עולה, יחסית תלול, עד שמגיע לקצה הצוק ו… רואה פאפין ראשון!! ההתרגשות בשיאה ואני רק רוצה לראות עוד. אי אפשר ממש לרדוף אחריהם כי הם די פחדנים, לא כמו הבלו פוטד בוביז בגלפגוס וגם כי אני די על קצה של צוק וגם בואו נגיד שהדשא שם לא ישר כמו במגרש כדורגל… כל צעד שם נוחת על עקמומיות מסויימת. בהתחלה זה נראה משהו כזה:

פאפין

פאפין ראשון!!

פאפינים

פאפינים על הצוק

עם הזמן הצלחתי לראות אותם גם מקרוב. בשלב כלשהו, למרות שהיה רטוב, פשוט התיישבתי ליד קבוצה של 4-5 פאפינים ועשיתי להם בוּק. בקטע הזה ממש שמחתי על המצלמה החדשה עם הזום היפה שלה ׁ(יהיה פוסט נפרד על המלצות ציוד), כי עם הטלפון לא ראיתי יותר מדי…

הפאפינים האלה חמודים חמודים אבל מה? לא יכולים לשבת בשקט לרגע… הם כל הזמן מזיזים את הראש! תדמיינו בראש "טיק-טיק-טיק, טיק-טיק-טיק" ימין אמצע שמאל, ימין אמצע שמאל. אז כשאתה יושב פחות או יותר מאחוריהם יוצאות הרבה תמונות של גב…

קולאז' שהכנתי – אותו פאפין

לאי יש חיבור לעוד אי קטן עם מגדלור אבל אליו כבר לא יכולתי להגיע בגלל הערפל. פשוט לא ראיתי כלום! התחזית אמרה שלמחרת בסביבות 11 אמור להשתפר. זה היתרון שהזמנתי לינה באי, יש לי עוד אופציה להגיע לכאן!

בתוך הבורות האלה זה הקינים שלהם

פאפין

איך מעבירים ערב במיצ'ינס?

אחרי מקלחת טובה באופן מפתיע (נראתה די מעפן אבל הזרם והטמפ' היו מעולים!) התיישבתי לאכול ארוחת ערב. אתם בטח שואלים איפה… שאלה לגיטימית. זה היה בגסטהאוס עצמו (אין עוד אפשרות) ואמא של בעלת המקום הכינה את האוכל. הזמנתי סלמון עם תפוחי אדמה שהיה ממש סבבה.

כשביררתי על מקומות לינה באי, מצאתי רק אחד, שלא הופיע אפילו בבוקינג! וההזמנה נעשתה באמצעות מייל כשבעלת המקום אומרת לי לשלם במזומן כי אין לה מכשיר סליקה. אז ככה: כשהגעתי לאי ראיתי מישהי שהגיעה עם ספר טיולים והיה כתוב שם על עוד מקום שמאפשר לינה. דבר שני, בעלת המקום שלי קיבלה אשראי…

לארוחת הערב הצטרפו אליי עוד שני גברים הולנדים בני 70+ שנשארו לישון שם, תיאו ויאן. תכלס הם כבר באו יום לפניי, כלומר עשו שם שני לילות! אחד מהם היה חובב ציפורים די רציני והתחיל לזרוק לי שמות של עוד ציפורים מלבד הפאפינים שהוא ראה. היה ערב נחמד מאוד, דיברנו כמובן על טיולים, (ושמחתי להכיר כל מיני מקומות שנזרקו באויר שם) על הבלוג שלי, על העבודה שלהם ואיך הם הכירו (היו באיזה פרוייקט של הממשלה ההולנדית לחקור את השפעת דיונות החול על שקר כלשהו… לא ידעתי שיש דיונות בהולנד).

הכנסייה של מיצ'ינס

מיצ'ינס

מיצ'ינס

פאפינים מקבלים הזדמנות שנייה

קמתי למחרת בבוקר וישבתי לארוחת בוקר עם תיאו ויאן. בעלת הבית הגישה לנו לחם, ריבה, נקניק, גבינה, מיצים ושתייה חמה. תוך כדי האוכל אנחנו מסתכלים החוצה ובודקים את המצב. לא נראה מלהיב. ערפל ממש כבד, אז מושכים את הזמן באוכל… בכל אופן יאן רצה לעלות שוב לכיוון כי טיפה לפני שמגיעים לראות את הפאפינים עצמם יש אנדרטה לזכר דייגים ממיצ'ינס שהלכו לאיבוד בים וכאלה שנפלו מהמצוק. אנדרטה בצורת סלע כשעל כל צד יש רשימת אנשים. עליתי איתם עד לשם ואז התפצלנו – הם חזרו לכפר ואני המשכתי הלאה, הפעם לכיוון האי המערבי, מיצ'ינס-הולמור.

האנדרטה של מיצ'ינס

כדי להגיע לגשר הקטן שמחבר בין האיים עולים ויורדים בדרך מפותלת שלפרקים, כשאין אפשרות לדרוך על דשא, היא בוצית מחליקה (הרבה יותר קשה בירידה מאשר בעלייה כי כל פעם שאתה מניח את הרגל אתה בסכנת החלקה). אה וכשאין בוץ יש חרה של כבשים… בכל אופן, באחת הירידות פתאום רואים הרבה פאפינים מתעופפים להם. די קשה לצלם אותם בגלל הערפל שיש והם די קטנים ומהירים. אז שוב יצא שמתישהו פשוט בחרתי לי עמדה טובה, התיישבתי והתחלתי לצלם. איזה אושר! אני מתמוגג מהחמודים האלה. עפים, מסתובבים, פורשים כנפיים, לפעמים יש להם איזה חתיכת דשא בפה בשביל הקן שלהם אבל לצערי לא ראיתי אותם עם דגים בפה… לא יודע כמה זמן ישבתי שם עד שהחלטתי להמשיך הלאה לכיוון הגשר אבל מתישהו, ביליב איט אור נוט, גם זה קרה 🙂 .

אי קטן נוסף – מיצ'ינס-הולמור

כשחוצים את הגשר רואים את המצוקים של שני האיים מלאים בציפורים אחרות, משהו דומה לשחפים ואולי עוד משהו. התחלתי ללכת על האי השני ושמתי לב שהשביל עובר במרכז האי ולא צמוד לים מה שאומר שיש פחות סיכוי לפאפינים. ידעתי שאיפשהו באי יש מגדלור אבל לא היה ברור לי איפה הוא אז מתישהו הפסקתי ועשיתי פניית פרסה. בדיעבד קצת מצטער על זה.

מה קשור עכשיו?

הגשר

התחלתי בדרך חזרה – חציתי את הגשר, עברתי דרך הקינים של הפאפינים, עליתי וירדתי בבוץ, הורדתי כבשים מהשביל ועוד. כמה דקות אחרי שהגעתי חזרה לכפר השמש יצאה! אתם לא מבינים כמה זה משדרג את הנוף! התלבטתי אם לעלות שוב אבל כבר לא היה לי כח, אז סתם ישבתי בחוץ ונהניתי. תכלס – מזל, כי אחרי רבע שעה שוב עננים כיסו אותה…

A puffin in Mykines, Faroe islands Puffins in Mykines, Faroe islands

עוזבים את מיצ'ינס במסוק

לא עוברות עוד כמה דקות ובעלת הגסטהאוס באה אליי בהיסטריה ואומרת לי להתכונן לטיסה. הנתונים היבשים: השעה בערך 1 בצהריים, השעה המקורית של המסוק ב-3 וחצי. אז:

ערן: אבל יש עוד הרבה זמן

קטרינה: (בטון היסטרי) הוא מקדים בגלל מזג האויר. תתארגן ותהיה במנחת תוך 10 דקות

הנה המגדלור!

עכשיו תכלס זה היה לי טוב. סיימתי פה את מה שרציתי לעשות וזה אומר שהייתי מרוויח זמן בנקודה הבאה. הטרולי כבר היה ארוז והמנחת נמצא 2 דקות הליכה מהגסטהאוס אז לא הייתה לי בעיה. המעבורת שהייתה אמורה להגיע בבוקר בוטלה בגלל מזג האוויר ולכן ההולנדים גם עלו איתי על המסוק. הלכנו לשבת שם ו… טו מייק א לונג סטורי שורט – בסוף המסוק הגיע בשעה המקורית. אז סתם ישבנו שם שעתיים. אבל יש לי גם סיפור קטן על הזמן הזה 🙂 .

דקות נדירות של שמש


התיישבתי שם באיזה גינה של בית שצמוד למנחת ושנייה לפני שאני בא לצלם סלפי מרגיש "טפיחה" על הכתף. מסתובב ורואה כלב חמוד. חשבתי שזה היה משעשע אם הייתי תופס אותו בתמונה 🙂 . אבל המשכתי לשבת על הספסל ופתאום אני שומע צעדים מאחוריי וכזה חושב לעצמי "אוף מה הם מסתובבים לי פה". מסובב את הראש ויש שם איזה מקומי ש… זה הבית שלו! 🙂 .

הקיצר, ישבתי לו בבית קיץ. הוא בכלל מטורשבן ויש לו פה בית נופש כזה… אבל הסיפור ממשיך – אבא שלו היה מפעיל המגדלור האחרון אז בתור ילד הוא היה מבלה שם הרבה! רק שהחל מ-1970 המגדלור עובד באופן אוטומאטי. עוד פרט טריוויה מעניין: במיצ'ינס בחורף, נשארים לגור 10 אנשים! עכשיו כשהוא יותר מלא יש אולי 30 מקומיים, מרגיש מפוצץ, אין מקום לזוז 🙂 .

פולש לבית זר

סוף סוף המסוק הגיע! (הנה הלינק להזמנות)

עלינו עליו, 15 איש! עכשיו כשאני חושב על זה, לא כל כך יודע מי הם היו… כלומר היו תיאו ויאן, הייתה עוד תיירת שישנה בגסטהאוס השני ו… השאר כנראה מקומיים כלשהם. הטיסה לואגאר די קצרה, 11 דקות. חוויה נחמדה מאוד, אולי קצת פחות התלהבתי כי זאת לא טיסה תיירותית, כלומר אין הסברים בסגנון "פה אתם רואים את זה" וכאלה וזאת לא הפעם הראשונה שלי (הפעם הראשונה הייתה באי ראוניון, טיסה תיירותית של שעה) אבל מומלץ מאוד בטח ביום יפה ובטח באיי פארו כי זה מאוד זול, משהו כמו 20 דולר (140 קרונות). דרך אגב, הסיבה למחיר הנמוך היא שהשירות מסובסדר ע"י הממשלה היות וזה ממש התחבורה הציבורית של המקומיים. הם גם סוג של די מבקשים מהתיירים לא לנצל את זה ולקחת את המסוק גם בהלוך וגם בחזור.

*** אם הגעתם עד כאן, סביר להניח שהבנתם שדי התלהבתי מהפאפינים. אם לא, אז עכשיו אמרתי את זה… כרגע הבית שלי מוצף ב-puffin merchandise: מגנט, בובה קטנה, צלוחית, ו"פסל" בהעדר מלה יותר טובה לתאר את האובייקט. ***

בא לכם לראות עוד קצת חמודים כאלה? הכנתי לכם פוסט מיוחד עם עוד תמונות ועוד סרטון שווה, ואני אובייקטיבי.

נחתנו בשדה התעופה בואגאר, הלכתי ברגל חצי שעה חזרה לרכב ונסעתי לנקודה הבאה… על כך אתם יודעים איפה!

 

השאירו תגובה

רוצה לשמוע על עוד יעדים לא שגרתיים?

 

מדי פעם, לא יותר מפעם בשבועיים, אשלח לך מייל על טיול, טיפים וכד' 

יש! מעכשיו אנחנו חברים