יום החיות הבינלאומי 2018 - The Laughing Traveller
The Laughing Traveller

יום החיות הבינלאומי 2018

השבוע ב-3.3 היה יום החיות הבינלאומי ואתם יודעים מה זה אומר? שזאת אחלה סיבה לכתיבת פוסט! סתם, זה לא "רק" זה אבל זה כן מתחבר אליי כי אחד הדברים שאני יותר אוהב בטיולים שלי זה לראות חיות.

אז קודם כל מה זה בכלל יום החיות הבינלאומי? ב-2013 החליטה האסיפה הכללית של האו"ם להכריז על ה-3.3 כיום החיות הבינלאומי כדי להעלות את המודעות לחיות הבר ולצמחים. התאריך הוא לא שרירותי, אלא קשור לאמנה בדבר הסחר הבינלאומי במינים של בעלי חיים וצמחי בר המצויים בסכנה הידועה גם כ-CITES שנחתמה ב-3.3.73. מטרת ההסכם היא להבטיח שהמסחר הבינלאומי בחיות הבר ובצמחי הבר לא מאיים על עצם הישרדותם.

כל שנה יש נושא עיקרי והשנה אנחנו בשנת החתולים הגדולים, באנגלית זה נשמע קצת יותר טוב: Big cats – predators under threat. הרבה חיות ממשפחת החתולים כמו צ'יטה, יגואר, טיגריס ועוד, נמצאות בסכנת הכחדה. יש לזה כל מיני סיבות אבל לרובן כנראה יש קשר כלשהו לבני האדם. זה יכול להיות התחממות כדור הארץ וזה יכול להיות צמצום שטחי המחיה של החיות  כתוצאה מכריתת יערות, או תהליכי בניה וכו'.

ועכשיו ברצינות…

יום החיות הבינלאומי

מפגשים שהיו לי עם חיות

הפעם הראשונה שממש שינתה אצלי משהו בתפיסה

זה קרה בגלפגוס. ראיתי בעלי חיים ממש מקרוב ויותר חשוב מזה, ללא הפרדה. אין גדר, אין זכוכית, אין כלוב… אני לא יכול לתאר מה זה עשה לי, אבל כן יכול להגיד שמאז אני לא הולך לגני חיות. אני מעדיף לראות את החיות בסביבתן הטבעית. וכן, אני מבין שזה אומר שיש כאלה שלא אוכל לראות…

בגלפגוס ביקרתי ב-2008 ויצאתי לשייט של 4-5 ימים. שמעתי על זה קצת סיפורים לפני אבל לא באמת הצלחתי לדמיין את החוויה שם. חיים על האניה (במקרה שלי זה היה יותר סירה) מה שאומר שאוכלים וישנים שם, ובמהלך היום יורדים לסיורים קצרים על האיים שהם כמובן שמורת טבע.

נראה לי שהחיה הכי מפורסמת של האיים האלה היא צב גלפגוס שהוא באמת צב ענק ויכול להגיע עד גיל של 200 שנה! חוץ מזה יש עוד חיות עם המלה "גלפגוס" בשם שלהם… כמו כלב ים, פינגווין (זה המקום הצפוני ביותר בו חיים פינגווינים) וכאלה.

בגלפגוס יש גם הרבה ציפורים. משפחה אחת של ציפורים התפרסמה בזכות דארווין שהצליח לזהות שבתוך המשפחה הזאת (שנקראת "פרושי דארווין") על כל אי התפתח זן מסויים שהתאים את עצמו לאי. אם באי א' יש יותר אוכל בסגנון חרקים קטנים צריך מקור שמותאם לזה לעומת אי ב' ששם אוכלים יותר פירות וצריך מקור ארוך למשל.

ולציפור שבאמת ראיתי…

ביום הראשון כשראיתי מרחוק את הציפור המפורסמת, ה-blue footed boobie (אל תרגישו לא בסדר – היא נהיית מפורסמת אחרי שחוזרים מהאיים 🙂 ), ניסיתי לצלם כמה שיותר. לא ידעתי שיומיים אחר כך, באי אחר, אני ממש אלך בין הקינים שלהם! בגלפגוס יש כמה סוגי boobies אבל אין ספק ש"כחול הרגליים" הוא המשעשע שבהם! אומרים שהשם כנראה הגיע מהמלה הספרדית bobo במשמעות ליצן, כי הן באמת הולכות קצת מצחיק. אבל חוץ מזה שהן מצחיקות, הצבע הכחול הזה מטורף!

איך זה מרגיש לראות דב שחור ממרחק של 2 מטר?

הייתי ביום האחרון של הטיול שלי ברוקיז הקנדיים, כשלאורך כמעט כל השבועיים האלה, בקושי ראיתי חיות. האמת שאפילו לא ממש התבאסתי, כי הנוף היה כל כך מדהים, אבל זה כבר נושא אחר.

אחרי שייט באגם ווטרטון הענק יצאתי למסלול קצר לראות איזה מפל. בדרך חזרה, על השביל הצר, כנראה שפתאום נהייתה קליטה לטלפון וקיבלתי הודעה. הוצאתי אותו כדי להציץ. הרמתי את הראש ומולי על השביל דובי (הוא לא היה כזה "דובי" כן?). שחור. ככה, פייס טו פייס, כשאין לאן לזוז, צד אחד יער וצד שני מדרון. איטס יו אור מי בייבי! מה עושים???

דבר ראשון – מצלמים! 🙂 . אחר כך מתחילים לחשוב מה "למדנו בבצפר"… אז נזכרתי ש-1) אסור לרוץ ו-2) צריך לעשות רעש. מה שעומד מאחורי לא לרוץ זה לא להראות כטרף ולעשות רעש כדי להשמע קצת מאיימים.

לא לרוץ זה קל, אבל לעשות קולות? טוב נו, אם צריך. התחלתי להוציא קולות והוא הסתכל עליי בעיניים תוהות. אבל אחרי כמה זמן הוא השתכנע ופינה לי את הדרך. נראה לי שהייתי מנצח אותו באחד על אחד 🙂 .

חיות בר בשמורת ילוסטון

אם יש שמורה שהיא גן עדן לחובבי טבע ובעלי חיים זאת ילוסטון. שמורה ענקית עם גייזרים, הרים, עמקים ומפלים, כשביניהם הרבה חיות. דובים, ביזונים, מוסים ובטח שכחתי עוד לא מעט… ההמלצה לצפייה בחיות בר (טורפים בעיקר) היא להתעורר מוקדם בבוקר.

התעוררתי מוקדם ועמדתי באזור שבו יש סיכוי גבוה לראות דובי גריזלי אבל לצערי לא ראיתי אותם. ראיתי הרבה אנשים עם משקפות שבאו להתמקם שם… קצת אחר כך ראיתי קבוצה של מכוניות שעצרו אז עשיתי כמוהם. קודם כל ראיתי מלא צלמים שמיקמו את החצובות שלהם, ואז ראיתי דוב שחור. בהמשך הדרך היה עוד אחד, הרבה יותר קרוב לכביש! אם בא לכם לקרוא עוד על הטיול בילוסטון, תקליקו כאן ופה יש עוד סיפורים על בעלי חיים בצפון אמריקה שכל מיני בלוגרים כתבו (ואני ביניהם).

ספארי בקרוגר

נכנסנו לשמורת קרוגר בדרום אפריקה (חצי משטח מדינת ישראל!) עם רכב שכור כשחבר שלי נוהג ואני יושב מאחורה. אחרי כמה מטרים ראינו שכמה רכבים עצרו ועצרנו גם כי כנראה יש משהו בשיחים. לא יודע איזה אינסטינקט עבד אצלי באותו רגע אבל בלי לחשוב יותר מדי, ישר יצאתי מהאוטו… כשחבר שלי צועק עליי לחזור פנימה. בין השיחים הסתתר שם איזה היפו שמסתבר שהוא בין החיות שהורגות הכי הרבה אנשים באפריקה. קבלו fun fact על היפו – הם לא יכולים לקפוץ 🙂 .

בהמשך הטיול באמת ראינו הרבה חיות – פילים, קרנפים, זברות, תאואים, צבאים (מכל מיני סוגים) וגם יצא לי לראות צ'יטה לרגע קצר…

פָּאפִינִים באיי פארו

לפני כמה שנים איכשהו נתקלתי בתמונה של פאפין ומאז ממש רציתי לראות אותו בלייב. ביקרתי מסביב לאוקיינוס האטלנטי, באיזורי המחיה שלו (סקוטלנד, נובה סקוטיה) אבל אף פעם לא ממש בעונה שהם נמצאים שם, אז לא יצא לי לראות. עד ש…! הגיעה הנסיעה לאיי פארו וזה הסתדר לי עם העונה שהם נמצאים ביבשה, שם הם מקננים.

גם זה לא היה פשוט, כי הם נמצאים בעיקר על אי אחד ספציפי שאפשר להגיע אליו או במעבורת או במסוק. אבל הגעתי וראיתי אותם מקרוב. הם אפילו זכו לפוסט בסדרת "כל מה שרציתם לדעת והתביישתם לשאול" קשה לתאר את ההתרגשות! עליתי על איזה צוק ופתאום ראיתי את הדבר החמוד הזה 🙂 . בניגוד לבלו פוטד בוביז, הפאפינים די עדינים, כלומר עפים כשאתה מתקרב. עדיין קשה לי להחליט איזה ציפור יותר חמודה, הפאפין או הבלו פוטד בובי מלמעלה… אבל מי אמר שצריך להחליט, נכון?

איזה סיפורי חיות לכם יש מטיולים?

השאירו תגובה

רוצה לשמוע על עוד יעדים לא שגרתיים?

 

מדי פעם, לא יותר מפעם בשבועיים, אשלח לך מייל על טיול, טיפים וכד' 

יש! מעכשיו אנחנו חברים