ראוניון – יום 5

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

טיסת הליקופטר באי ראוניון

אוקיי, אז קמתי בחמש וחצי, התארגנתי וחיכיתי שיאספו אותי. אחרי כמה דקות "היא" הגיעה, ונסענו (מזל שלא נסעתי לשם לבד כי אין מצב שהייתי מגיע בזמן). כשהגענו ליעד, זה היה מצחיק כזה, הכי שכונה. היא מגיעה עם מפתח ופותחת את שדה התעופה!! 

נרשמתי לטיסת הליקופטר, ואחרי שגם שאר האנשים נרשמו, אספו אותנו לשיחה. מסתבר שהשמיים מעוננים, מה שאומר שלא נוכל להגיע עם ההליקופטר לכל המקומות. אז הם מאפשרים למי שרוצה לוותר. התלבטתי קצת, כמו שאר האנשים, אבל בסוף אמרתי לעצמי שאין לי עוד יום, זה או היום או בכלל לא, אז נעשה את זה בשביל החוויה.

הטייס, שני זוגות, ואני מתקרבים למסוק. עושים תדריך קצר ועולים. אני נכנס ראשון, חוגר את עצמי, שם אוזניות וממריאים! זה ממש מגניב – הוא מתחיל לסובב את הפרופלור, הפרופלור צובר תאוצה וכשהוא במהירות מספיק גבוהה, פתאום, לאט לאט, עוזבים את הקרקע.האמת, זה כלי מדהים, מי המציא אותו, דה וינצ׳י לא? כן, הוא היה גאון!

בחזרה לטיול. אז מהחוף נכנסנו פנימה לאי. התחלנו בסילאוס, איפה שהייתי יומיים קודם לכן. עכשיו ראיתי את הכל מלמעלה. איך היא ממוקמת בתוך מכתשי ענק כאלה. המסוק התקרב ממש לקירות המכתשים, "טיפס" על הקיר עד שנגמר ואז עבר כביכול למכתש הבא. תקשיבו לי, זאת חוויה משוגעת. ברגע המעבר אתה מרגיש כמעט כמו נפילה בגלל הפרשי הגבהים. 

לצערי נאלצנו לוותר על הר הגעש שהייתי בו יום קודם (ושם קיבלתי את הטלפון מזאת שאספה אותי) בגלל עננים.

סלאזי (Salazie) - המכתש הירוק

אחר כך המשכנו לסאלאזי, שהוא הירוק מבין שלושת המכתשים הגדולים. ואכן, זה מטורף. כמה ירוק, וכמה מפלים!! 

המסוק התקרב לאחד המפלים הגדולים (200 מטר גובה) ו"צלל" שם. זה היה קצת יותר מפחיד, כי הוא מוריד את האף ואז אתה בזוית כזאת לא נעימה. היה ממש נחמד. משם התחלנו לחזור, והיינו קצת מעל הים בשביל להגיע לנחיתה מהכיוון הנכון, ירדנו די מהר, אז רואים את כל אנשי המסוק מפהקים כדי לשחרר לחץ באוזניים… 

הוא ריחף קצת מעל העיגול שבו אמור לנחות וזהו, זה נגמר. כל אחד הצטלם עם המסוק וסיימנו. חיכיתי קצת במנחת כדי לנסות לצלם עוד מסוק בזמן הנחיתה. הכל היה טוב ויפה עד שהוא התקרב מדי והעיף עליי כל מיני דברים. שם הוידאו נהרס. מה שכן, במהלך הטיסה היה קצת קשה לצלם בגלל השמש,  ההשתקפות, זויות וכו׳. צילמתי אבל נראה איך זה יצא.

לסיכום – זאת הייתה הפעם הראשונה שטסתי במסוק והייתה לי חוויה משוגעת! שאני ממליץ עליה בחום.

אני רק יכול לדמיין כמה זה היה מוסיף אם הייתי גם רואה את הר הגעש… 

דרך אגב, כמה שנים מאוחר יותר טסתי בהליקופטר גם באיי פארו! וגם במזרח קנדה כשצפיתי בכלבי ים לבנים.

נדלקת נורת אזהרה

חזרתי למלון, נפרדתי מפרדריק ודידייה והתחלתי בנסיעה לכיוון Salazie. הנסיעה הייתה באותו כיוון כללי של היום הקודם, רק שהפעם במקום לפנות להר געש המשכתי ישר עד Saint Benoit. אז אני נוסע לי ולאט לאט נהיה ערפל די כבד. היה ממש קשה לראות, אז נסעתי ממש לאט, אה וגם התחיל גשם… 

אם כל זה לא מספיק, פתאום אני קולט שנדלקה לי איזה נורה (כתומה) בלוח השעונים

לא היה לי מושג מה היא אומרת ולא מצאתי את מי לשאול. עצרתי בצד לנסות להסתכל בספר רכב אבל מן הסתם הכל היה בצרפתית ולא הצלחתי להבין. קצת הלחיץ אותי העניין. ואז, ממש באיזור סנט בנואה, ראיתי שוטר על אופנוע אז חשבתי שהוא אולי יוכל לעזור לי. הראיתי לו את הנורה והוא הרגיע אותי, אמר שזה איכשהו קשור להגבלת מהירות שכאילו הגדרתי (למרות שלא עשיתי את זה) ולא הצלחנו לבטל אותה. ברגע שהבנתי שזה לא איזה תקלה במנוע שמצריכה להפסיק נסיעה הייתי הרבה יותר רגוע. 

איפה קונים וניל איכותי?

בהמשך הנסיעה הגעתי ל-Bras Panon שזה מקום שדידייה (הבחור מהאכסנייה) שלח אותי לקנות וניל איכותי. האיזור הזה באפריקה הוא בין המובילים ביצוא וניל ויש קצת תחרות בין מדגסקר לראוניון. 

כשיצאתי מהכביש המהיר, ראיתי שלט שהכווין לחנות שהוא דיבר עליה אז המשכתי לפיו. אבל, מאותו רגע, נעלמו השלטים. בסוף, הגעתי לחנות והסתכלתי על כל מיני מוצרי וניל. כשניגשה אליי המוכרת שאלתי אם היא מדברת אנגלית והיא אמרה שכן. תוך כדי שאנחנו מדברים, יצאה לי גם מלה בספרדית (זה קורה לי לפעמים והיא היחידה שקלטה את זה) אז היא שאלה אם אני מדבר… אמרתי שאני מדבר קצת מכל דבר חחח.

הגיע הזמן לראות את סלאזי מגובה העיניים

מכאן, הדרך לסלאזי רצופה. אין עוד עצירות. הגעתי לכביש שמתחיל בעלייה והכל הכל ירוק! זה מדהים. עצרתי באיזה דוכן בצד לקנות מיני בננות ואחרי זה גם קניתי מיני אננס (זה זן שלהם בשם ויקטוריה). התחלתי מסלול הליכה למפל עם קופסת אננס ביד, אבל היה לח בטירוף, ונהייתי עצבני אז חזרתי בי. לחות זה לא בשבילי. 

בחזרה לאוטו, המשכתי לעלות בכיוון הכללי של Hell Bourg. היו קצת פיתולים אבל בקטנה. אחרי משהו כמו 45 דקות הגעתי לשם והלכתי לאכול צהריים במסעדה מומלצת. היה בסדר, לא נפלתי. משם כבר נסעתי ל"עיר הבירה" – Saint Denis, למצוא את המלון. לקח לי זמן אבל הגעתי אליו. הוא היה קצת מעפן אבל לא נורא. ובגלל שהיה יום ראשון, הכל היה סגור ומת אז לא היה יותר מדי מה לעשות. 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
ערן ברימן - מטייל עם חיוך

נעים מאוד, אני ערן. נולדתי וגדלתי בת"א ואולי בגלל זה אני כל כך צמא לטבע ירוק וקריר. יצר ההרפתקנות שלי והמשיכה לבעלי חיים גדולים ו"חמודים" גורמים לי למתוח את הגבולות ולטייל למקומות קרים ורחוקים.

עוד עליי

פוסטים נוספים בנושא

תגובות ושאלות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזמינו את אחת ההרצאות שלי

המסע בעקבות כלבי הים הלבנים

המסע הארוך אל עבר אחת התינוקיות הקרות בעולם, שם פגשתי בכלבי ים שרק נולדו

רוצה לשמוע עוד?

בהרצאות שלי אפגיש אותך עם לוויתנים, דובי קוטב, אריות ים וציפורים נדירות

אשמח לחזור אליך עם פרטים לגבי הזמנת אחת מההרצאות שלי

מקווה שנהנית מהכתבה!

לשלוח לך מייל כשעולה תוכן חדש לאתר?

יעדים מרתקים, טבע ובעלי חיים אצלך באינבוקס ולא יותר מפעם בשבועיים למצטרפים לרשימת התפוצה
דילוג לתוכן