רוכבים לוילנדרי - The Laughing Traveller
The Laughing Traveller

רוכבים לוילנדרי

לקחנו בבוקר רכבת מפריז ל-Tours, עיר גדולה בחבל הלואר. תוך שעתיים וחצי הגענו וקפצנו למשרד התיירות שהיה ממוקם לא רחוק מתחנת הרכבת. קיבלנו קצת אינפורמציה מהנציגה שם, על האיזור, המסלולים וכו'. כמובן שאמא שלי יצאה משם עם ערימת ניירת שרובה לא רלוונטי. "שיהיה".

נוף מהמלון

לקחנו מונית למלון (שהיה טיפה מחוץ לעיר), החלפנו לבגדי רכיבה, הסתכלנו קצת על המפות, התארגנו ויצאנו לדרך. מה שהיה טוב זה שהאופניים כבר חיכו לנו במקום. המזג אויר היה מושלם!

טירת וילנדרי

קריר טוב כזה, בדיוק כמו שאני אוהב ומעולה לרכיבה. בהתחלה רכבנו לאורך הנהר, אחר כך טיפה התרחקנו ממנו, ולאורך כל הדרך רכיבה רגועה כזאת. חלק מהזמן על שביל סלול כזה וחלק מהזמן על דרך עפר. מתישהו, עברנו להיות על גדות נהר אחר, נהר ה-Cher, ואחרי משהו כמו שעתיים הגענו ל-Villandry, הטירה האחרונה שנבנתה בעמק הלואר. הטירה הזאת מפורסמת בעיקר בזכות הגנים שלה. שלא תבינו לא נכון, גם הטירה עצמה יפה וגם הגנים בשאר הטירות יפים, אבל פה, זה ה"סמל המסחרי" שלה.

האמת, קשה לתאר את זה. האיזור מחולק לכמה גנים שסובבים את הארמון. לכל אחד יש "קטע" – יש אחד שוהא גידול ירקות, אבל לא כזה מלפפון ועגבנייה… אלא מחולק לרובעים לפי צבעים ולפי עונות השנה, כלומר הגננים כל הזמן צריכים לדאוג שהצבעים יתאימו… יש כרובים ענקיים וחצילים, ופלפלפים, ודלעות, ומה לא. מטורף.

ולינדרי - כרובים ענקיים !

יש גן אחר עם בריכה מאורכת כזאת שלצדה שיחים קצוצים כאלה בכל מיני צורות. יש עוד גן שהשבילים עוברים בינן החלקים הסימטריים שלו, והצבעים – ירוק, אדום, צהוב, ורוד, לבן, סגול, you name it. ככה במעבר בין הגנים יש פתאום איזה גפן שתלוי מעליך.

אחרי שהסתובבנו בגנים, נכנסו לטירה והסתובבנו קצת בפנים. צריך לזכור שהטירות האלה היו של מלכי צרפת, כל מיני "לואים" למיניהם, שזה גם זה סיפור… לכל המלכים האלה היו מאהבות, אז אומרים שחלק גדול מהארמונות/טירות האלה נבנו בכלל עבור המאהבות ולא עבור הנשים הרשמיות… anyway, יש חדרי אוכל, ומטבחים וחדרי אירוח וחדרי שינה לכל אחד ואחת – תמיד המיטות האלה נראות הכי לא נוחות ever! 🙂 ומה שעוד נחמד לראות שם, זה איך הם ראו את הגנים. כלומר המלך שכב במיטה, התעורר בבוקר, הלך לחלון וזה מה שהוא ראה מולו… זה מגניב!

וילנדרי - נוף מחדר שינה

בדרך חזרה, עברנו דרך שדות של איזה דגן לא מוכר, אבל יפה וגם חמניות! בגלל שזאת לא העונה, הן היו די נבולות, מה שסיפק אפשרויות צילום מעניינות.

חמניה

טעימות יין על הדרך

כשהתקרבנו יותר למלון, התחלנו לחפש מקומות לעצור בהם לטעימות יין. לא חסרים כאלה, וזה לא ממש משנה כי אנחנו לא מכירים את השמות של כל אחד. נכנסנו לאחד שהיה די קרוב אלינו וטעמנו כמה יינות, בעיקר לבנים, כי זאת ההתמחות של הלואר. הם היו ממש טעימים, והמחירים שלהם מגוחכים, משהו כמו 6 יורו לבקבוק! חוץ מאחד שהיה יין קינוח, מתוק כזה, אבל ממש טעים שעלה קצת יותר…

ליום הבא

השאירו תגובה

רוצה לשמוע על עוד יעדים לא שגרתיים?

 

מדי פעם, לא יותר מפעם בשבועיים, אשלח לך מייל על טיול, טיפים וכד' 

יש! מעכשיו אנחנו חברים