איי פארו: מגדלור בקצה העולם ואגדת עם על אישה-כלב ים
מעבורת לקאלסוי
קמתי בבוקר יום ראשון וראיתי את החלון מלא טיפות… ירד גשם בלילה. באסוש. עכשיו היה רק אפור, בעצם אולי טפטף, לא בדיוק זוכר. אוכל ארוחת בוקר ויוצא לדרך. היעד: מעבורת לקאלסוי, ׳אי הטובלרון׳, ב-10 שזאת הדרך היחידה להגיע לאי הזה. מגיע בזמן ועולה על המעבורת. (20 דקות, 160 קרונות). אם תסתכלו במפה (בהמשך הפוסט) תראו שזה אי ממש צר וארוך כך שאין יותר מדי אפשרויות לאן לנסוע אז נסעתי למיקלדאלור (Mikladalur) 🙂 והתכנית אחר כך היא להמשיך למגדלור (Kallur lighthouse).
מלה על המנהרות באיי פארו
עד עכשיו איכשהו יצא שלא דיברתי על המנהרות כמעט אבל זה קטע. יש שם לא מעט כאלה שחלקן ארוכות, 2-3 ק"מ וזה לא רק שהן ארוכות אלא שהן צרות וחשוכות. יש כאלה עם נתיב לכל כיוון וקצת תאורה, אז סבבה אבל יש כאלה שזה קצת קלסטרופובי. מנהרות צרות צרות צרות, כלומר נתיב אחד. לא לכל כיוון, סך הכל. מדי פעם יש מפרצים, ותמיד הם בצד אחד, אז אתה יודע שהפעם "תורך לפנות". יש מצב טוב שפה המציאו את הפתגם לגבי האור בקצה המנהרה… פתאום הוא מקבל משמעות אחרת.
משרד התיירות של איי פארו אפילו הכין סרטון על הנהיגה במנהרות:
כנסייה במיקלָדאלוּר
קצת אחרי שיורדים מהמעבורת יש לצד הכביש כפר ׁ(Husar) עם כנסייה נחמדה אז כמובן שעצרתי לצלם. ממשיך לנסוע ואחרי 20 דקות אולי, יורד מה"כביש הראשי" לכפר. מחנה את האוטו (כדי) להתסובב קצת ושומע אנשים שרים. חשבתי שזה יהיה בכנסייה, הולך לכיוון והם לא שם. הם ממול. משהו כמו 10 אנשים, אני נעמד מולם עם המצלמה, "הנה חוויה מקומית אותנטית". השיר נחמד כזה, כולם יודעים את המלים ואחד פורט על גיטרה. אני מבסוט מהחוויה עד שפתאום המצלמה צועקת ׳שגיאה בסים׳. מתעצבן, הסרט לא נשמר 🙁 . אבל לא שווה את זה…
הם עוברים לכנסייה ואני אחריהם. כנסייה נחמדה, (דומה בצבעים לזאת מתחילת הפוסט אבל זאת לא אותה אחת!) פעם ראשונה שאני רואה מבפנים כי תמיד הן סגורות, ומשום מה מחליט לעלות לקומה השנייה. שם יושב לו איש שמנגן על קלידים ומזמין אותי לשבת איתם. ה"כומר" עולה וקורא טקסט דתי כלשהו, בסוף הפרק מגיע שיר ואני מנסה לצלם וידאו. יש משהו במוסיקה הזאת שהוא מאוד נעים אבל! זה לא נגמר… כלומר ההוא על הקלידים דופק משהו שנשמע כמו אקורד סיום, יש פאוזה של שניה ואז שוב… אותה מנגינה.
הלאה למגדלור!
ממשיך הלאה לעוד יישוב יותר צפוני, Trøllanes, כי יש שם איזה מגדלור שראיתי תמונות יפות שלו באינסטה.
בחניה של היישוב (שזה כשלעצמו משפט משעשע) אין מקום(!) אז חונה במקום אחר אבל לא מבין לאיזה כיוון צריך ללכת, אין שילוט וגם לא ממש מוצא את מי לשאול. רואה שני ילדים קטנים משחקים בחוץ ומנסה לתקשר לשאול איפה אמא ואבא. נאדה. מתקרב לבית, עושה קולות. כלום.
בסוף נכנס לשירותים, זה קטע, בכל כפר כמעט יש שירותים ציבוריים והם ממש במצב טוב. כלומר גם נקיים וגם הם חלק מחלל גדול עם מטבח ומקום לשבת, שואל מישהו שנראה לא מקומי (של האי) שנותן לי כיוון. התחלתי ללכת, איזה ברירה הייתה לי? חבל שלא היה לי את הלינק הזה לפני הטיול – המדריך המלא להגעה למגדלור בקאלור. לינק שמצאתי עכשיו 🙁 .
מהר מאוד ההליכה הופכת לתלולה בשיפועים בשני מישורים (כן, משפט לא כזה ברור – אבל נסו לדמיין עלייה על הר באלכסון) מה שלא כיף בכלל לקרסוליים… עולה ועולה ולא רואה שום דבר באופק בכלל. פותח גוגל מפס לראות אם בכלל יש הגיון, אז יש אבל הוא עוד רחוק וגם – לא משנה כמה אתה מתנשף, בטלפון התקדמת אולי מילימטר שזה קטע מבאאאאאאאס.
זיהיתי איזה נקודת ציון בשטח שאמרתי "שם אבדוק שוב". הגעתי לנקודה וממש טיפה אחריה פתאום ראיתי מגדלור מולי! רחוק אבל מולי. "מגניב!" אני חושב לעצמי, מתמלא (רבע מתמלא) אנרגיות ורוצה להמשיך לשם. מרחוק רואה שם אנשים שמבאסים לי את התמונה… מגיע לשם ולא כזה ברור למה תקעו אותו דווקא שם כי זאת לא הנקודה הכי גבוהה/בולטת בשום כיוון… הלכתי לעוד איזה שלוחה וקיבלתי מבט יפה למטה אל המים.
איך ניצלתי מתקיפת ציפור
אין יותר מדי זמן לנוח כי מתחיל לטפטף ואי אפשר לדעת איך זה יתפתח ולא מתאים להתקע שם. מתחיל בדרך חזרה, אז בהתחלה סביר עד ש…
אני מרגיש ממש, אבל ממש קרוב לראש שלי ציפור, לא דרור, תחשבו יותר בכיוון של עורב. כלומר, היא צללה לתוכי! טוב, חשבתי לעצמי ״טעות״. איזה טעות? סוּן אִינָף הגיעו עוד 3 תקיפות כאלה ואתם לא מבינים איזה פחד זה. הדופק שלי קפץ למאתיים והתחלתי לרוץ!!! אני עייף, הקרסוליים כואבים, כל צעד שם זה פוטנציאל לנקע ואני רץ. ניצלתי.
כשהגעתי חזרה לכפר פגשתי רועה מקומי ותוך כדי שאני משחק עם הכלב שלו (פה יש להם עבודה אמיתית) שאלתי אותו מה הקטע עם הציפורים… אז הוא אמר שעברתי להם באיזור קינון ושהן שומרות על הביצים. שתבינו, לא ראיתי שום קן! ומה הוא עוד אמר "אין לך מה לדאוג הם לא נוגעות בראש", ואללה יופי… זה מרגיע 🙂 .
קיוסק בסוף העולם
בכל אופן, אמרתי לעצמי שאחרי החוויה הזאת, מגיע לי פינוק. מסתבר שביישוב הזה יש קיוסק. איך הוא עובד? מצלצלים בפעמון ומישהו מגיע… אבל קודם צריך למצוא את הפעמון. בכפר תלויים כל מיני "שלטי פרסומת" שאומרים לצלצל בפעמון אבל אתה לא מבין איפה. זה היה כמו כתב סתרים. על הפרסומת הזאת הייתה תמונה של משהו שנראה כמו מכולה, אז התחלתי לחפש אותה. הגעתי וצלצלתי בפעמון. אתה לא שומע כלום, כלומר לא יודע אם זה עובד או לא, כי הוא בכלל מצלצל בבית אחר! פתאום הגיעה מישהי, אז זה עובד 🙂 . קניתי לי מגנום דאבל קרמל (מעולה!). אה כן, ולקיוסק הזה יש דף פייסבוק חחח.
רק שתבינו איפה הקיוסק הזה נמצא
אישה-כלב ים
עדיין בשוק מהציפור, יודע שצריך לחזור למעבורת עד 2. בדרך שוב עובר דרך מיקלדאלור ורואה שיש שם שלט של עוד משהו. תכלס זה פאק שלי כי זה והמגדלור הם הדברים הכי מוכרים באי הזה. עוצר רגע לבדוק מה זה בגוגל ו…ואללה נשמע נחמד. חותך לכיוון. יש פסל בסגנון בת הים הקטנה רק שבמקום בת ים זה כלב ים, קוראים לזה seal-woman. זאת אגדה פארואית עם סיפור ממש מעניין, לא יכולתי להפסיק לקרוא, לא שאני זוכר אותו אבל היה נחמד ואפשר לקרוא אותו או פה או בתמונה למטה.
בדרך למעבורת תפסתי בצד הדרך ציפור בשוֹט ממש יפה! דרך אגב – לציפור הזאת קוראים Oyster catcher והיא הציפור הלאומית של איי פארו. חוץ מזה על הכביש ראיתי גם כבשים שבדיוק משילות צמר…
היישוב הכי צפוני באיי פארו
מגיע למעבורת בזמן והכל טוב.
משם נוסע ליישוב הכי צפוני באיי פארו! וידהריידי או איך שלא אומרים את זה… זוכרים? זה מהאיש שפגשתי אתמול והמליץ לי. תכלס לא ראיתי שם משהו מיוחד… אבל בכניסה ליישוב היו מלא צבעוניים ענקיים! פרח יפה אין מה להגיד. וכמובן כנסייה. התאהבתי בכנסיות שלהם 🙂 .
התחלתי לחזור דרומה לכיוון מיקום הלינה שלי. הלילה אני ישן ליד Klaksvik שזאת העיר השנייה באיי פארו. למה ליד ולא בה? כי לפני הטיול, כשחיפשתי מקומות ראיתי שם מלון אבל לא היו עליו ביקורות משהו והוא נראה כמו משהו אפור ומדכא. אז חיפשתי משהו אחר ומה שמצאתי היה איזה חדר ב-airbnb (כן יש שם!) בעיר קטנה ליד. קצת הסתבכתי עם ההגעה לשם אבל כשסוף סוף הגעתי בעלת הבית לא באה לי טוב, וגם היה שם איזה תינוק שבכה, מה שסך הכל לא עשה רושם טוב על ההתחלה (אחר כך הסתבר לי שהוא לא שלה…).
שאלתי איפה אפשר לאכול שם ארוחת ערב אז היא שלחה אותי, מוכנים? לבאולינג! כן כן. היא אמרה שהם קונים שם דגים טריים. יאללה זרמתי. נתנה לי ואוצ'ר הנחה קטן וזה במרחק הליכה אז בכיף. מגיע לבאולינג בתחנת הדלק ומגלה ש… הוא סגור! עכשיו, מה עושים? פגשתי שם איזה בחור צעיר שהמליץ לי לנסוע לאכול פיצה במקום אחר בכלל… אז חזרתי לאוטו ונסעתי לאכול פיצה אצל איזה מזרח תיכוני וסגרתי את היום.
