זהו הפוסט השני בסדרת הפוסטים על טיול החורף בצפון נורבגיה.
על תחילת הטיול אפשר לקרוא כאן.
קמנו לבוקר קר ומושלג. בגלל שהיה לנו מחסה נוח יחסית (זוכרים? אנחנו באיזור תעשייה) החלטנו לשים מים לתה.
התחממנו ויצאנו לדרך. הנסיעה יותר איטית כי מעורפל ויורד שלג אבל אנחנו נוסעים דרומה ליעד העיקרי שלנו, לופוטן.
איפה אתם, לופוטן??
איזור האיים מאופיין בהרים משוננים, פיורדים, כפרי דייגים קטנים, חופים ואיזורים בתוליים – בול מה שאני אוהב 🙂 . כמו שכתבתי בפוסט הקודם, יחסית למיקום הצפוני שלהם, מזג האויר פה סביר ועדיין רב האנשים פה הם יורדי ים. האדמה לא יותר מדי פוריה פה.
אנקדוטה קטנה, שתבינו כמה האיים מרוחקים: יש בהם בערך 25,000 תושבים ויש להם דוור אחד. ביורן נילסן נוסע כל יום 200 ק"מ ועבור אנשים מסויימים בחורף הוא בערך הבן אדם היחיד שהם יראו.
לופוטן הוא ארכיפלג של כמה איים שרובם מחוברים בגשרים. כביש אחד חוצה את לופוטן ומספרו E10. חלק מנקודות העצירה שלנו היו על הכביש וחלק דרשו סטייה קטנה. העצירה הראשונה הייתה ב-Tengelfjord. סטייה קטנה מהכביש הראשי.
עיר(!) באיי לופוטן
התחנה הבאה הייתה Svolvaer שהיא העיר הגדולה באיים, עיר של 5000~ איש. גדולה גם אומר שיש שם שדה תעופה למשל. שם סוף סוף הצלחנו לאקטב את הסים! היית מצפה שבמדינה כזאת מודרנית זה יהיה פשוט אבל זה היה תהליך שכלל מילוי פרטים אישיים, פקס והמתנה של 24 שעות.
נכנסנו שם למרכז המבקרים וקיבלנו המלצה לנסוע לכיוון Hov. כפר קטן, על חצי אי, שנמצא מרחק חצי שעת נסיעה ונחשב די מבודד, מה שאומר שיותר טוב לראות משם את הזוהר הצפוני. אתם מבינים? החבר'ה ב"עיר האורות" Svolvaer לא רואים את הזוהר הצפוני מספיק טוב כי יש להם הרבה אורות.
אלפי דגים מיובשים
נסענו לכיוון Hov, דרך יפה שפתאום מסתיימת ב… חוות סוסים. חמודים, איסלנדים כאלה. קראתי איפשהו שמקורם של הסוסים האיסלנדים הוא בסוסים הנורדיים. בטח יש פה מן ויכוח מקומי סטייל "אבו שוקרי המקורי" 😉 . בדרך גם ראינו כנסייה מתוקה אבל בפעם הראשונה בטיול ראינו את הדגים המיובשים.
הדגים המיובשים הם אחד מסימני ההיכר של לופוטן. זה התחיל ככה – ראינו מלא מבני עץ שלא הבנו מה מטרתם. שורות שורות של כמו מן שלד משולש כזה. ואז פתאום הגענו למשולשים שאשכרה יש עליהם דגים. כן, גם הרחנו. תקשיבו זה כמויות של דגים!! מחזה מעניין מאוד.
בשיחה עם מקומיים גיליתי שאלה דגי קוד שברובם מיוצאים לאירופה ובמיוחד לאיטליה ופורוטוגל. מסורת של קרוב ל-1000 שנה כבר. עוד על התהליך ומה עושים עם זה בדיוק, אפשר לקרוא פה. דרך אגב, שימו לב מה חסר לדגים האלה. נחזור לזה בהמשך.
אחת המטרות שלנו להגיע ל-Hov באור יום הייתה לבדוק איפה אפשר לישון בסביבה, לפני שמחשיך. ממש סמוך לחוות הסוסים מצאנו את ה-reception של הקמפסייט והבנו פחות או יותר את המחירים.
עכשיו היינו יכולים לחזור לעיר. בעיר הלכנו ל-Magic Ice, אטרקציה תיירותית משהו של פיסול בקרח, אבל למי שלא ראה אף פעם, זה נחמד. אני ראיתי משהו דומה ב-Kemi, לפלנד. בגלל שכבר היינו ב"עיר", שכללה מסעדות וכו', בחרנו לאכול במסעדה, Peppe's pizza. חלקנו פיצה עמוסה בדברים טובים שאפילו לא הצלחנו לסיים.
טיפ פרקטי: המג'יק אייס נפתח ב-6 בערב ועולה 185 קרונות
הזוהר הצפוני - ניסיון ראשון
שבעים ועייפים התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון הוב בניסיון לראות את הזוהר הצפוני או אורורה.
מקור התופעה הוא בפעילות שקורית בשמש ובשביל לראות את זה צריך שני דברים עיקריים: חושך – צ'ק. שמיים נקיים – משתנה. האפליקציה של תחזית הזוהר הצפוני, כן יש כמה כאלה, דיברה על אחוזים יחסית טובים באותו ערב.
ישבנו בתוך האוטו, עם הפנים צפונה וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו. אחרי משהו כמו שעתיים-שלוש ראינו שהשמיים התמלאו בעננים, הבנו שכבר אין מצב לראות את הזוהר הלילה ועברנו למוד שינה.
מגרש כדורגל קפוא, דגים מיובשים ופיורדים
למחרת היה יום מקסים! לא חם חס וחלילה – מינוס 2 מעלות אבל שמיים כחולים בלי עננים. את הבוקר התחלנו ב-Henningsvaer. מקום שמוכר לעכברי האינסטגרם בגלל מגרש הכדורגל שם. חשבנו שנראה אותו אבל הוא היה מכוסה בשלג. הוא נמצא בקצה האי וממש קרוב אליו יש גם מגדלור קטן.
הפעם היה יפה לראות את הדגים המיובשים על רקע הזריחה. הסתובבתי שם באיזור ופתאום הרגל שלי נכנסה עמוק עד הברך! היה טיפה מלחיץ אבל התגברתי. הקטע בהליכה בשלג שלא ממש יודעים איפה דורכים ומה יש מתחת, בכל אופן זה עדיף על בוץ כמו שקרה לי בונקובר איילנד…
אחרי זה עצרנו בתצפית עם השם הקצר והקליט Torvdalshalsen picnic, פיקניק לא עשינו שם, אבל כן זכינו בתצפית יפה שהסתכלה על נהר חצי קפוא בצבעים שהשתנו בגלל האור החזק.
חופים בחורף
עזבנו את הכביש הראשי ונסענו לכיוון שני חופים שסימנתי מראש על המפה. היה משעשע שהאייקון של חוף בגוגל מפס הוא… שמשיה 😉 . כשהגענו אל החוף הראשון, Haukland beach, היינו בהלם. מראה מדהים. לא חשבנו שיכול להיות משהו יותר יפה אבל אז הגיע השני, Uttakleiv beach – גם לא פראייר.
שמים לב לאנשים שם? אז באמת, כל התיירים שראינו במהלך הטיול היו קבוצות צילום. חבורות של משהו כמו 10-12 אנשים נוסעים במיניבוס ויוצאים לנקודות צילום עם מצלמות רציניות, חצובות ועניינים.
בחוף השני גם יצאנו להליכה קצרה שחוץ מהנוף היפה היה שם עוד משהו מגניב. בדרך שמו שלטים עם QR Code קטן שסריקה שלו מביאה לכתבה כלשהי על המקום. מסתבר שהייתה שם איזה אגדת עם מקומית. למה אני אומר "מסתבר"? כי לא באמת יכולתי לקרוא את זה… כל המידע היה בנורבגית, ואישה מקומית שהייתה שם תרגמה לנו חלק מהדברים 🙂 .
מה חסר לדגים?
סיימנו עם החופים והמשכנו הלאה. זוכרים שיותר מוקדם בפוסט שאלתי מה חסר לדגים? אז עכשיו מגיעים לזה! כן, אם שמתם לב, לכל הדגים למעלה היו חסרים ראשים! עכשיו זה החלק שלהם… מקווה שהצלחתי לבחור תמונות לא קריפיות מדי כי זה באמת מראה קצת מוזר.
הסיבה שמפרידים ביניהם היא שזה הולך לצרכים שונים וליעדים שונים. (גופי) הדגים נשלחים בעיקר למערב אירופה בעוד הראשים משמשים לקמח דגים ומיוצאים בעיקר למערב אפריקה.
נוספיורד - אחד מכפרי הדייגים השמורים בלופוטן
התחנה הבאה הייתה "רק עוד פיורד". כשתכננתי את המסלול בבית ונעצתי אטרקציות במפה, היו הרבה מקומות שהסתיימו במלה פיורד. אבל כשביקרתי שם, Nusfjord היה משהו מיוחד. אפשר להגיד שכל לופוטן מורכבת תכלס מכפרי דייגים אבל זה יותר מיוחד. הוא מאוד פסטורלי. זהו אחד מכפרי הדייגים היותר שמורים באיזור והוא באמת נראה כמו ציור. הוא משמש גם כמוזיאון פתוח וחלק מהבקתות פה ניתנות להשכרה.
בהמשך לדגים המיובשים, עוד סימן היכר של האיזור הן הבקתות, שבשפה המקומית נקראות Rorbu. אלה בקתות מסורתיות של דייגים שבשנים האחרונות מומרות עבור לינת תיירים.
כנסיה קהילתית
בהמשך הדרך נסענו במיוחד לכנסייה ב-Flakstad. לא ידעתי מה בדיוק יהיה שם אבל היא הייתה מסומנת לי במפה אז הייתה לי סיבה לצפות למשהו טוב. הכנסייה נבנתה ב-1780 מה שהופך אותה לשניה הכי ישנה בלופוטן! הכנסייה בנויה מעץ ופרט מעניין עליה הוא שהעץ הגיע מרוסיה כחלק מעסקת סחר חליפין תמורת דגים מיובשים.
הכפר ריינה
עשינו עוד עיקוף קצר לראות גשר לאי אחר אבל אין ספק שגולת הכותרת הייתה להגיע לריינה (Reine). חוץ מזה שזה המקום הכי מפורסם בלופוטן, שם חיכתה לנו גם מיטה!! מראש תכננתי ככה שבערך באמצע הטיול יהיה לנו חדר. היה כיף סוף סוף לישון במיטה אמיתית, לדפוק מקלחת טובה וכו'.
איך שיורדים מהכביש לכיוון ריינה יש נקודת תצפית על הכפר. היה חשוך והתלבטנו אם לעצור. בסוף לקחתי את ההחלטה. עוצרים. המראה יפה, הכפר מואר בפנסים, שקוע בתוך פיורד ומוקף בהרים גבוהים מכוסים שלג.
אחרי עצירה של כמה רגעים המשכנו לכיוון המיטה. ישנו במרכז הכפר, ליד הכנסייה, במן אכסנייה קטנה עם כמה חדרים ושירותים משותפים. קשה לי לתאר את ההרגשה של להוריד את הנעליים ופתאום ללכת על פרקט מחומם, אחחחח. וסוף סוף אפשר גם להתרווח על מיטה, ממש לוקסוס 😉 .
למחרת התעוררנו וראינו את ריינה באור יום וזריחה מרשימה. אבל על כל זה ועוד בפוסט הבא! (חוץ מזה גם ראינו את ה…)
מרתק, והצילומים מרהיבים
תודה רונית!
כתיבה יפה
כייף לקרוא במיוחד שחזרתי גם חודש שעבר ולצערי גם אנחנו פספסנו את הזוהר למעט פס קטן
הוא עוד יגיע!
יש לך כמה תמונות כאן שבקלות יכולות להיכנס לנשיונל ג'אוגרפיק. עם כל הקושי הפיזי של הטיול, זכיתם לנופים מיוחדים ומדהימים ביופיים!
תודה רבה רונית! תמשיכי לעקוב, הטיול עוד לא נגמר 🙂