מטעי התה היחידים באירופה

אחרי 4 לילות כיפיים בפורנאס, הגיע הזמן לעזוב. עוד לפני הטיול קראתי שיש באי מטעי תה וחממה של אננסים, שני מקומות שלא היו חובה מבחינתי והשארתי למקרה הצורך. אז הנה ה"צורך" הגיע 🙂 . על הדרך לפונטה דלגדה, עצרתי במטעי התה היחידים באירופה. ראיתי ב-trip advisor שהמקום קצת מוזר.

מה זה מוזר? מוזר אומר שאתה מגיע למקום וזה הכי לא תיירותי, אתה פשוט נכנס ל"מפעל" עם מכונות ישנות ומסתובב לבד. אין דמי כניסה, אין הדרכה… סתם. נכנס וזהו. אחרי זה ירדתי למטעים עצמם והסתובבתי קצת, נחמד שהם ככה על האוקיינוס. היה נחמד לראות עוד מטעי תה, אחרי אלה שראיתי בסרי לנקה לפני כמה שנים. כמובן שפה זה היה משהו הרבה יותר קטן, אם אני לא טועה בסרי לנקה רכבתי שעה בתוך הרים שלמים של מטעים.

אחרי שמיציתי את ה"סיור", חזרתי פנימה, איפה שאפשר לטעום קצת מהתה שלהם. בכל המקומות שקראתי לפני זה אנשים עפו על זה שאפשר לטעום בחינם כמה שרוצים. אוקיי, whatever. בחרתי את הסוג שהכי אהבתי ובאתי לקנות אותו, כשליד הקופה הייתה סלסלה עם… מיני-אננס! (ואתם יודעים כבר שיש לי קטע עם אננסים) חמודים כאלה, אמנם בתמונה קשה לראות אבל תחשבו שהחזקתי כזה בכף יד…

 

משם המשכתי ל-Ribeira Grande, עיר גדולה על החוף הצפוני, כשבדרך עצרתי באיזה תצפית יפה.

בריביירה גרנדה, כמו בכל הערים שם, תמיד הכנסייה הראשית, אבל לא רק, בנויות באותו סגנון – לבן עם בזלת כזה. היה שם גן יפה כזה וגם – שתיתי פאנטה אננס!!

פונטה דלגדה והסיבוב של "סנטו קריסטו"

לפני הצהריים כבר הייתי בפונטה דלגדה, כי בבוקר הפקידה במלון סיפרה לי שבסופשבוע יש איזה טקס דתי שקורה פעם בשנה רק שם! "שם" לא באי, אלא בעיר!! לא ממש הבנתי מה זה אבל חוויתי את זה במשך היומיים הבאים…
מסתבר שיש מסורת, שפעם בשנה, חמישה שבועות אחרי חג הפסחא, מוציאים "פסל", Santo Cristo ל"סיבוב". כמובן שממש קשה להבין מה זה הסיפור הזה, כי אם כבר יש מידע אז הוא בפורטוגזית, ובמלון זה נראה להם טבעי להוציא פסל לסיבוב בעיר וגם יש כל מיני מונחי נצרות שלא אומרים לי כלום, אז יצאתי לראות במה מדובר, למזלי המלון היה קרוב יחסית לארועים.
כמו שאמרתי, העניין בסופ"ש הזה הוא שמעבירים סוג של פסל גדול ומקושט כזה של ישו, שסוחבים אותו איזה 8-10 אנשים, מכנסייה לכנסייה. אז סוגרים איזור מסוים ששם תהיה התהולכה כדי שכל האנשים יוכלו לראות אותו, אבל זה נראה שכל העיר עברה ל"מוד דתי". רחובות שקטים ומקושטים, כנסיות עם מנורות יפות כאלה, הכל חגיגי לכבוד ה"סנטו" 🙂 .
כמובן שסגרו את הרחובות מראש ואנשים מתחילים להתמקם. ממש לקחו את זה ברצינות, מגיעים שעתיים לפני השעה המיועדת כדי לתפוס מקום, מביאים כסאות מהבית, שתייה וכאלה. מ"צד שני" יש מלא כוחות שמופקדים על הסדר: שוטרים וילדי צופים. לפני התהלוכה עוד הספקתי להכנס לכנסייה ולהתרשם מכל הזהבים בפנים.

אחרי המתנה של משהו כמו שעתיים וחצי התחילה התהלוכה. היא מורכבת ממשלחות משלחות. למשל יש משלחת של ילדים ואחריה אנשי דת, אחריה הצופים, כבאים, תזמורת של המשטרה ועוד. ואני כבר מחכה לפסל הזה! חשבתי לעצמי "כמה זמן כבר לוקח להקיף כיכר בגודל של כיכר רבין?!" אבל עם כל המשלחות האלה בדרך ובקצב הליכה של טקס דתי, זה לוקח זמן… בסוף הוא הגיע. הפסל. האמת? יפה ומושקע! נראה שכאילו הם סוחבים אפיריון כזה (וכל הזמן עובר לי בראש "איך לעזאזל הם עושים חילוף?!"). בשלב הזה פרשתי, לא לפני שהבנתי שבלילה הם מעבירים אותו שוב, לכנסייה אחרת כדי שיהיה מקום להתפלל.

Lagoa do Fogo

קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי "יאללה בוא נבדוק מה קורה עם האגם" (זוכרים? מהפוסט הזה). מיותר לציין שהייתי ממש סקפטי. אה כן, כמה ימים קודם לכן גיליתי שיש אתר שמציג live feed ממקומות נבחרים באי, כך שאפשר לראות לפני שנוסעים מה מצב מזג האויר ביעד הרלוונטי.
פותח את האתר עם ה-webcam, מסתכל על המצלמה של Lagoa do Fogo ומה אני רואה?!? א-ג-ם!! נשמע טריוויאלי נכון? כשמסתכלים על אגם -> לראות אגם, אבל זה ממש לא! בימים האחרונים פשוט הייתי רואה שם משהו אפור… אז אמרתי שאני חייב להגיע לשם ASAP כי מי יודע כמה זמן זה יחזיק.

טיפ: לפני נסיעה ל-lagoa do fogo מומלץ לבדוק את מזג האויר פה
ירדתי לחדר אוכל, אכלתי משהו זריז (גם ככה לא היה משהו טעים מדי) וטסתי לכיוון. אחרי 20 דקות בערך הגעתי ו… ראיתי אותו! יששששששששששששש! (שימו לב לשתי התמונות: צולמו באותו מקום בהפרש של יומיים)

כמובן שהייתי ממש שמח, ועברתי בכל נקודות התצפית (4-5) כדי לראות אותו מכמה שיותר זוויות.

באחת מנקודות התצפית היה משהו שנראה כמו התחלה של שביל, אבל כזה שבילון שרק מוביל אותך עוד איזה 10 מטר קדימה, לא משהו רציני. אז הלכתי וככל שהתקדמתי ראיתי שיש עוד ועוד המשך ודווקא הפעם, כשיצאתי מהאוטו זה היה בלי התיק 🙁 .
מפה לשם בסוף השביל הזה הוביל ממש עד לאגם עצמו. כלומר ירדתי על צלע ההר עד למים ממש. היה נחמד לאללה למרות שידעתי שבסוף אני גם צריך לעלות באותה דרך. סך הכל זה לקח איזה שעה.

בכביש שמטפס לתצפיות על האגם יש מקום שנקרא Caldeira Velha שיש שם מעיין חם ומפל נחמד. הייתה לי סוג של ירידת מתח אחרי שראיתי את האגם ואמרתי שניכנס ונראה מה זה. הלכתי 3 דקות בצמחייה עבותה ויפה כזאת עד שהגעתי למעין ולמפל כשפתאום שמתי לב שהשמיים נורא כחולים. חשבתי כזה ואמרתי "אולי אסע שום לאגם?" הסתכלתי באתר של ה-webcam ודווקא לא נראה טוב, אבל זה כל כך בלתי נתפס שזה לא יאומן! זה פחות מ-5 דקות נסיעה וכזה הבדל בעננות.

למרות זה, אמרתי f*ck it כי זה היום האחרון שלי ומקסימום יהיו עננים… הגעתי שוב לתצפיות המוכרות, עכשיו כבר הכרתי את הכביש הזה מעולה, ומצאתי עוד נקודות לעצור בהן, כאלה שהן לא "רשמיות", והאמת שיצאו עוד כמה תמונות טובות, הרבצתי שם כמו מטורף! מזל שזה לא פילם (=מצלמה לא דיגיטלית) חחח.

חזרתי לעיר, רק כדי לגלות שהפסטיבל סביב חבר שלי סנטו טרם נגמר. גם היום הרחובות סגורים והרבה יותר מקושטים! גם היה קצת יותר צבעוני וגם שמתי לב שכל המרפסות מקושטות כלומר אנשים ממש משקיעים בזה. התחלתי ללכת ברחוב לאורך הקישוט וזה פשוט לא נגמר!
בלילה כמובן, יש לזה יופי אחר כי הכל מאוד מואר כזה, ובאתי לבקר גם אז. פתאום חשבתי – איפה מאפסנים אותו במשך השנה??
ובזה הסתיים הטיול בסאן מיגל. אני בכוונה לא אומר באיים האזוריים כי אול עוד אחזור לאי אחר! אז עד הפעם הבאה…

תגובה אחת
השארת תגובה