הפוסט הזה מדבר על המסלול שעשיתי בחוף המערבי של ונקובר איילנד – שמורת פסיפיק רים, טופינו ויוקלולט. הוא השלישי בסדרת הפוסטים על הטיול שלי באי. על התחלת הטיול, אפשר לקרוא כאן.
יצאתי לכיוון טוֹפינוֹ שממוקמת בחוף המערבי של ונקובר איילנד. רב הזמן ירד גשם; ולא תגידו קל, אלא כזה שהוישרים עובדים על פול ספיד. לכן לא ממש יכולתי להינות מהנוף. מה שכן, בדרך עצרתי בקומבס קנדי, חנות מתוקים כזאת עם ריח מטרף של סוכר שרוף שחבל שאני לא יכול להעביר לכם…
בכל אופן, כשמגיעים לצד המערבי של האי מגיעים לצומת טי כשפניה ימינה מוביל לטופינו ופניה שמאלה מובילה ליוקלולט – אז הפוסט הזה הוא על שתיהן ומה שביניהן 🙂 .
טופינו - Tofino
אחרי נסיעה של משהו כמו 4 שעות הגעתי. המלון (מוטל?) יפה עם חדר גדול ומפנק. ה"עיר" פרושה לאורך ולמרות שהיא תיירותית יש לה וייב כיפי כזה. קצת הזכירה לי דרום אמריקה משום מה…
ועוד מלה על טופינו שתורמת לייחודיות של המקום. ב-2010 העבירו החלטת עירייה שלא ייכנסו לשם רשתות! מה שאומר שאין וולמרט, מקדונלדס ודומיהם! שיחקו אותה 🙂 .
אוכל ושתייה
לפי המלצות שקראתי בטריפ אדוויזור הלכתי לאכול ב-Tacofino שהיה מעולה! רק כשהגעתי למקום הבנתי שזה פוד טראק. למזלי בפעם הראשונה שהגעתי לא היה תור… בימים הבאים ראיתי איך זה נראה בשעות העומס. מה שעוד היה נוח במקום הזה הוא שהמנות היו בגודל סביר/קטן (תלוי במידת הרעב) אבל בטח לא ענקיות.
מהטאקו המשכתי למבשלה המקומית ולקחתי כמה טעימות. מאוד אהבתי את צורת ההגשה על מגש עץ קטן וכתוב בטוש מחיק את הבירות שהזמנתי. המקום עצמו עם אוירה נחמדה, כשכל הברמנים עם אותו לוק של "גולשים" כזה. אבל תכלס את הבירות פחות אהבתי.
למחרת, בהפוגה קצרה של הגשם, קמתי מוקדם ויצאתי להליכה. הלכתי ל-Tonquin beach שנמצא בגבולות העיר (ולא בשמורת פסיפיק רים שנמצאת צמוד לעיר). מסלול יפה ביער עם כמה חופים.
מסלולי הליכה בשמורת פסיפיק רים
השמורה ממוקמת על הכביש שמוביל לטופינו ולכן אין לה שערי כניסה ויציאה כמו בשמורה "רגילה". אפשר לקנות כרטיס כניסה או במרכזי המבקרים שיש באיזור או במגרשי החניה של מסלולי ההליכה או החופים שנמצאים בתחום השטח שלה. את הפתק מניחים על הדשבורד וככה הפקח רואה ששילמתם.
אחרי Tonquin beach וארוחת בוקר המשכתי למסלול שנקרא Radar hill שהיה מסומן לי במפה שהכנתי לי במעוד מועד. זה מסלול שעולה לנקודת תצפית די גבוהה באיזור. יכול להיות שבגלל שלא הייתה ראות טובה לא הבנתי על מה המהומה כי לא ראיתי יותר מדי…
משם נסעתי לאחד המסלולים היפים בשמורה שנקרא Schooner cove – מסלול באורך 4 ק"מ שרובו מסלול עץ שעובר בתוך היער. תוך כדי יש מדרגות וגשרים ומרגישים ממש חלק מהטבע כשמסביב עצים אדירים בני מאות שנים! אתם לא מבינים איזה גודל… יש גם את הריח הזה באוויר של אחרי הגשם כשהאדמה ספוגה כזה, כיףףף. מן הסתם, גם שם בסוף מגיעים לחוף… יש משהו בשילוב הזה בין יער לחוף שעובד טוב עבורי.
Meares island
היה לי עוד זמן עד שהיום ייגמר וניסיתי קצת לברר על טיסות ב-sea plane ללא הצלחה. רציתי לקחת טיסה ל-Hot Springs Cove טיול שרב הסוכנויות (יש איזה 2-3) מוציאות אליו. בסופו של דבר "התפשרתי" על ווטר טקסי ל-Meares island. חמש דקות והופ אני שם.
הרגשתי ממש כמו בהשרדות כי השייט לאי עובר בין איים שונים ובסוף הורידו אותי באיזה אי בודד. הנהג אמר ש"המסלול בוצי ולא מסומן כל כך טוב" ונתן הוראות משלו. "בפיצול הראשון תמשיך ישר ובשני ימינה". נפרדנו וקבענו שעה שהוא יבוא לאסוף אותי. שנייה אחרי שהוא עזב שכחתי את כל מה שהוא אמר…
המיוחד באי הזה הוא שפה יש עצים יותר זקנים, חלק מהאנשים אמרו לי בני 2000 שנה וחלק אמרו שזה רק 1000, בכל מקרה – ילדים הם לא! פה המסלול היה בפנים האי, כלומר רב הדרך לא ראיתי חוף. מה שכן ראיתי היה עצים עצומים!
לא יודע אם עקבתי אחרי ההוראות של הנהג אבל יצא בסוף שהקדמתי קצת אז הרמתי לו טלפון (מזל שהייתה קליטה!) שיבוא לאסוף אותי. אני עומד שם על המזח והתחיל לטפטף אבל היה מגניב. הזכיר לי קצת סיטואציה דומה שהייתה לי בגרנד טטון…
החלק היותר דרומי של פסיפיק רים
קמתי לעוד בוקר גשום אז לקחתי את הזמן באיזי. אחרי שראיתי ספרות זולה (איזה סרט אדיר!) עזבתי את טופינו לכיוון יוקלולט. בדרך עצרתי בצ'סטרמן ביץ' והמשכתי למסלול שנקרא Rainforest. בעצם אלה שני מסלולים, כל אחד באורך 1.1 ק"מ משני צידי הכביש. שני המסלולים מקסימים ומומלצים בחום. מה שקורה שבאחד הצדדים עשו לפני כמה שנים ניסוי לראות איך כל מיני דברים משפיעים על היער אז יש עצים אחרים, צעירים וכו'.
תוך כדי ההליכה, אם הולכים בשקט ניתן גם לראות כל מיני חיות. כמו שכתבתי בפוסט על הדובים והלוויתנים גם לצלם סנאי זאת לא משימה קלה!
עצרתי באיזה מרכז מבקרים שקשה לכתוב את השם שלו אבל פתאום התחילה לצאת שמש ומפה לשם מצאתי את עצמי במסלול שנקרא bog. כן, כמו זה שעשיתי במזרח קנדה בנובה סקוטיה! גם פה יש צמחים טורפים רק שלא מצאתי אותם 🙁 . אבל היה ממש יפה. צבעים מושלמים של שמיים כחולים בלי עננים, ירוק טיפה שונה משאר מה שראיתי, ושביל עץ אפור.
יוקלולט - Ucluelet
התחנה הבאה הייתה כבר יוּקי שזה הכינוי המקומי ל-Ucluelet. נסעתי למגדלור שנמצא ממש בקצה (הגיוני לא?) והוא גם לא רחוק מהבית שלי. הפעם לקחתי בית מאייר בי אנד בי. התמונות שלו נראו אששש. קראו לבית Ship wreck והוא היה מעוצב כמו משהו שמזכיר אניה. הגעתי לבית ותקשיבו זה משהו עצום! רוצים להנות מאייר בי אנד בי? הצטרפו כאן!
בעלי הבית הם זוג פנסיונרים שהחליטו לעסוק בתיירות בקטנה. האדון עשה לי סיבוב קצר בסביבה, הראה לי מסלול קצר למפרץ כזה כשבדרך (של לא יותר מ-20 מטר) עברנו דרך איזה 4 סוגי berries, ידעתם שיש סוג שנקרא salmonberry?? אז יש. פה תוכלו לקרוא על כל מיני הסברים בקשר למקור השם.
אחרי זה הלכנו עוד קצת ביער, תוך כדי זה שהוא being nice ומסביר לי על העצים והיער ועוד כל מיני דברים שאני כבר יודע כי זה מה שאני רואה בימים האחרונים אז אני פחות nice חחח 😉 .
מלה על ניווט ימי
אפרופו מגדלור – בשיחה עם האדון גם שמעתי על דבר שנקרא Whistle buoy. זה התחיל מזה ששמעתי רעשים עמומים שלא ידעתי מה הם. מסתבר שיש מן צופר שנמצא בים ומוציא קולות על פיהם המלחים היו יודעים איפה הם ממוקמים. צריך להבין שבחורף הנמלים האלה די סוערים והיה קשה להתמקם ולעגון כמו שצריך. עקב הערפל הכבד שהיה יוצר בעיית ראות עם המגדלור הוסיפו גם את האלמנט הזה.
לך תבין אוסטרלי
אחרי שראיתי שקיעה אכלתי ארוחת ערב ב-Float lounge, אחד המקומות הבודדים ביוקי לאכול בערב. דיברתי עם הברמן שהמליץ לי על איזה מסלול סודי. למה אני מספר לכם את זה? כי ישבתי על הבר ושאלתי אותו אם הוא יכול להמליץ על משהו. הוא חשב רגע ונתן תשובה. לא הבנתי כלום. שאלתי שוב והוא אמר שוב. מתוך המבטא הכבד רק הצלחתי להבין שזה מתחיל ב"טופינו".
לא הרגשתי נעים לשאול שוב ולכן ניסיתי לגגל מה שהצלחתי לקלוט מהמבטא הכבד. חיברתי אחד ועוד אחד והבנתי שמצאתי את הדבר שאליו הוא התכוון. נדלקתי. ידעתי כבר שלמחרת אני מנסה להגיע לשם. בדיעבד הסתבר לי שהוא היה אוסטרלי. אה והוא נעלב מזה שהימרתי על זה שהוא מניו זילנד חחח.
למחרת התחלתי בהליכה ל-Halfmoon bay, הליכה למפרץ ממש יפה. השמש באויר, שמיים כחולים בלי עננים, רק אני ועצמי שם. משם נסעתי לכיוון Radar hill כדי לעשות את המסלול שהברמן המליץ עליו.
מתי לאחרונה ראיתם הריסות מטוס ממלחמת העולם השניה?
לא ברור לי למה, אבל זה מסלול לא מסומן רשמית כך שהכל כזה "בחוואה". הקושי הראשון היה למצוא את ההתחלה שלו כי אחרי זה לעקוב אחרי הסימנים היה די בסדר. הקושי השני נובע מהעובדה שה-כ-ל בוץ. בהתחלה עוד מנסים לברוח ממנו בכל מיני טקטיקות – לא לדרוך, לקפוץ מגזע לגזע, וכד' ואני הרי קפצן ידוע (לא!).
בשלב כלשהו רגל אחת נכנסה ככה יפה (=עמוק) לבוץ, התבאסתי ועדיין ניסיתי לשמור על העניינים. אחרי זה רגל שניה וכו'. אבל כל פעם אתה מגלה שיכול להיות יותר עמוק… תכלס, איך שאני רואה את זה יש שתי אופציות. או שכל הזמן מנסים להתחמק ממנו או שנהיים חברים שלו. ראיתי למשל מישהו שבא עם קרוקס ופשוט ככה ספלאש ספלאש, לא ראה ממטר.
לעומתו היה זוג בריטיות משעשעות להחריד – אחת עם מגפי גומי כאלה, אין לה בעיה ללכת בתוך הביצה. אבל השנייה… עם נעליים עטופות בשקיות ניילון ממש בודקת כל צעד. ותקשיבו אין מצב לא לגעת שם בבוץ. כשהשקיות נקרעו מהנעליים נשמעו קריאות oh bloody hell במבטא בריטי.
החופים של שמורת פסיפיק רים
במהלך הביקור בשמורה עברתי בכמה חופים Long beach, Combers beach ו-Chesterman beach ואני חייב לציין שכולם די דומים. זה לא אומר שהם לא מרשימים כמובן. אבל ברגע שראית אחד זה די דומה. כולם רחבי ידיים כאלה ומגיעים עד אינסוף. בוא נגיד שאם מישהו רוצה לשחק מטקות, לא תהיה שם בעיה של מקום 😉 .
שוטטתי לי על אחד החופים כשפתאום הגיע בחור עם שני כלבים… "תפסתי פיקוד" והתחלתי לזרוק להם את המקל. אחד הכלבים, לברדור שחור, כל פעם היה מחזיר לי את המקל עם טקס קטן, קורע. הוא הניח את המקל על החוף ודחף אותו עם האף כלפיי.
אחרי כמה פעמים שמתי לב שרק הוא מחזיר את המקל וכל פעם כשהם רצים הכלבה השנייה בקושי מסתכלת על המקל ויותר… נכנסת בלברדור! שאלתי את האיש מה העניין… מסתבר שהיא cow dog! ולכן מתייחסת אליו כמו אל פרה, יעני שומרת שלא יברח. מטורף.
ביי ביי חוף מערבי...
בשיחת הפרידה שלי עם בעלי הבית למדתי שבקרבת מקום יש מקום שאפשר, בסבירות גבוהה, לראות ממנו דובים שחורים. היות ולמחרת אני עוזב את האיזור היה ברור לי שאני עובר דרך המקום הזה! מה שאהבתי במקום זה שהוא מבין שזה ביתם הטבעי של הדובים ולכן שם אותנו, האנשים, בתוך (סוג של) כלוב. יש מעין פלטפורמה מעץ קצת מעל איזה נחל ובינה לבין היער יש גדר.
בהתחלה כל האנשים הצטופפו צמוד לגדר כי משם הייתה התצפית הכי טובה למפל קטן. חיכיתי כמה דקות ולא היה כלום אבל אז הופיעו להם אמא ודב קטן שהסתובבו שם!! יותר מאוחר הגיע עוד דוב שהתהלך במורד הנחל וממש התקרב אלינו אז קיבלתי את שלי 😉 .
פיצוי הולם
כמה ימים קודם לכן, כשרק הגעתי לאי חיפשתי מקום שנקרא החור בקיר ולא ממש הצלחתי למצוא אותו. אז היום רציתי תיקון. במרכז המבקרים הסמוך קיבלתי מפה של "אי המטמון" כזאת ובסוף I made it 🤙 .
ולסיום – סיכום החוף המערבי בסרטון קצר.