הפוסט הזה מדבר על ביקור בשתי ערים בבריטיש קולומביה, ויקטוריה ו-ונקובר, שהיוו את סוף הטיול שלי. הוא הרביעי בסדרת הפוסטים על הטיול שלי בונקובר איילנד. על התחלת הטיול, אפשר לקרוא כאן.
בבריטיש קולומביה יש שתי ערים מרכזיות:
אחת – ונקובר, שנמצאת על ה-mainland ונקראת על שם קפטן ג'ורג' ונקובר כמו שהסברתי כאן.
השנייה ויקטוריה, היא הבירה של הפרובינציה, נקראת על שם המלכה ויקטוריה וממוקמת על האי. לכן כדי לעבור מאחת לשנייה נדרשת מעבורת (או טיסה קצרה).
ויקטוריה
בויקטוריה, העיר הדרומית ביותר על ונקובר איילנד לקחתי מלון במיקום טוב, לא רחוק מהנמל. קמתי ליום שמשי ועשיתי סיבוב רגלי לאורך הנמל שהוא מאוד ארוך כשבדרך גם ראיתי את בית הפרלמנט. אחרי זה עליתי על טיסה של Harbour Air במטוס-ים שהזמנתי יום קודם. ה-sea planes הם אטרקציה תיירותית וצורת תחבורה פופולארית באיזור. אלה מטוסים עם מגלשיים מה שמאפשר המראה ונחיתה על המים.
טיסה במטוס-ים
היינו משהו כמו 10 אנשים ובגלל שהרב היו זוגות או יותר ואני הייתי יחיד, זכיתי לשבת בקוקפיט יחד עם הטייס. הייתה חצי שעה מגניבה כשבאמצע הוא גם עשה איזה הפתעה קטנה… במשיכת ג'וייסטיק קלה פתאום עושים "אקרובטיקה". למרות שישבתי לידו זה עדיין היה מפתיע.
אחרי הנחיתה הלכתי לצד אחד של הנמל לאכול צהריים ב-Barb's – פיש אנד צ'יפס סטנדרטי אבל עם לוגו חמוד. בחזרה, במקום ברגל, לקחתי מונית-ים שזה שירות נחמד שיש להם בין נקודות שונות בנמל.
בוצ'ארט גארדנס - Butchart Gardens
לא חסרים דברים לעשות בויקטוריה אבל אם אתם קצרים בזמן – Butchart gardens זה המקום שאסור לפספס! את הנסיעה לשם לא עשיתי בדרך הקצרה ביותר, אלא בעצם נסעתי לאורך רב קו החוף של ויקטוריה. פתאום לאורך הדרך יש להם את המגרשי גולף המדהימים שלהם, פשוט גבעות דשא יפות להחריד. היה יום יפה אז היה כיף ומדי פעם עצרתי ככה…
הגעתי לגנים ו-ואללה, אין מה להגיד. וואו!! האתר מחולק לכמה גנים וכמובן שהכי מרשים זה ה- Sunken garden. חוץ מזה יש עוד גנים – גן הורדים, הגן האיטלקי, הגן היפני ועוד.
מידע פרקטי (2018): כניסה עולה כ-35 למבוגר ויש להקדיש לביקור משהו כמו 3 שעות לפחות. את שעות פתיחה אפשר למצוא כאן.
ונקובר - הפעם העיר, לא האי 🙂
תם זמני על ונקובר איילנד ולקחתי מעבורת ל(עיר) ונקובר. המעבורת יוצאת קצת צפונית לויקטוריה והיא לוקחת קרוב לשעה. חציתי את ונקובר לאורך והצפנתי לכיוון Squamish (סקוומיש), שזאת נקודה באמצע הדרך בין ונקובר לוויסלר, דרך שנחשבת יפה. אכן הייתה דרך יפה אבל היה יום מעונן. בסקוומיש יש את ה- Sea to sky gondola שזה בעצם רכבל שעולה לתצפית על האיזור. התלבטתי אם לעלות כי הוא היה די יקר והראות לא משהו אבל אמרתי לעצמי שאם כבר הגעתי, חבל לא לעלות.
נסיעה תלולה של כמה דקות במעלה ההר שמה אותי במקום שיש כמה מסלולי הליכה קצרים וגשר תלוי אחד. אחד כזה כבר ראיתי בתחילת הטיול. הראות באמת לא הייתה משהו אבל בכל זאת היה אפשר לראות קצת…
גשרים תלויים בונקובר
בדרך חזרה רציתי לבקשר בגשר תלוי. באיזור ונקובר עצמה יש שני גשרים תלויים. המפורסם והמתוייר יותר נקרא Capilano שבו כניסה עולה כסף, ולא מעט. השני נקרא Lynn canyon והוא חינמי. שניהם ממוקמים די קרוב אחד לשני והתלבטתי לאיזה כדאי ללכת. יש ברשת לא מעט דיונים בנושא, הנה אחד למשל ובסוף החלטתי על גשר לין כי לפי מה שהצלחתי להבין בקפילנו יש יותר דברים שמתאימים לילדים. אני יכול להגיד שהגשר בלין היה מאוד יפה ואני רק יכול לקנא שיש להם טבע כזה, כל כך קרוב לבית!
פעם ראשונה רואה משחק הוקי בלייב!
ירד גשם, נכנסתי לאוטו ואיכשהו עלה לי הרעיון ללכת למשחק הוקי. נכנסתי לאתר של הקבוצה המקומית וראיתי שיש כרטיסים ב-20 דולר. נשמע טוב נכון? מפה לשם למרות הפרסום, לא היו מקומות ב-20 ועד שהגעתי לשלב הסופי מחיר הכרטיס היה כבר קרוב ל-50 (מקום אחר + מסים + עמלות +++). אבל הייתי all in… יש לציין שאני לא מכיר את החוקים אבל עניין אותי לראות.
לקבוצה המקומית קוראים Canucks והם לא ממש טובים, אם להיות מדוייקים הם מקום לפני אחרון. הקושי העיקרי בהוקי לצופים מתחילים הוא לעקוב אחרי הדיסקית (puck), כי היא די קטנה ומהירה בטירוף. להפתעתי די הצלחתי לעקוב אחרי ה-puck. אבל קורים שם כל מיני דברים מוזרים. למשל מתישהו תוך כדי המשחק, כלומר לא בהפסקה, עושים עצירה כדי לטפל בקרח… המשחק עצמו מאוד מהיר וכל הזמן שחקנים יוצאים ונכנסים, לפעמים 4 ביחד! וההפסקה בין השלישים היא כמעט באורך השליש עצמו!
משוטט בעיר ברגל
בבוקר למחרת הסתובבתי בסטנלי פארק שזה ה"סנטרל פארק" שלהם. הלכתי ברגל עד הטוטמים. משם לקחתי אוטובוס למוזיאון המדע שהוא יותר לילדים אבל הייתה תערוכה מעניינת של פיקסאר.
אתם לא מבינים כמה עבודה דרושה בשביל אנימציה. עזבו אותכם סרט שלם – אפילו פרט קטן – שיער, דשא – ברמה הזאת. איזה סוג דשא זה יהיה, כמה ירוק הוא יהיה, קצר או ארוך, קשה או רך, מבריק או מט. כל דבר שציינתי פה זה טווח שמשחקים איתו…
בערב הלכתי ברגל מהמלון לדאון טאון, הליכה של 20 דקות בערך עם טפטוף קל אבל היה סבבה. הדאון טאון הרגיש לי קצת כמו ניו יורק אבל בקטנה, פחות מאיים אולי. ישבתי בבר קוקטיילים בשם פרוהיבישן, על שם תקופת היובש בארה"ב לפני כ-100 שנה. הוא היה מומלץ בטריפ אדוויזור וגם ציינו שהוא יקר אז לא הופתעתי. הקוקטיילים היו באמת טיפ טופ והייתה גם להקה מקומית ששרה.
יש עוד לא מעט דברים לראות ולעשות בויקטוריה ו-ונקובר וכמה בלוגריות כתבו על זה. תוכלו לקרוא על זה כאן למשל. או פה על ויקטוריה ופה על ונקובר ועוד אופציה כאן. אבל צריך גם לסיים את הטיול מתישהו…
מוזיאון האנתרופולוגיה
תכננתי לבקר במוזיאון האנתרופולוגיה אבל מה לעשות שהוא נפתח רק ב-10 והצ'ק אאוט שלי היה ב-9? ברור שנסעתי לאט ועצרתי לקפה איפשהו, אבל פתאום גם גיליתי איזה חוף. חוף יריחו. ואז הסתבר לי שאני בתוך פארק איזורי.
יש 3 רמות של פארקים: יש national, יש provincial ויש regional. אז יש את Jericho Beach Park שמתחבר לעוד אחד, ואפשר ללכת על החוף ולמצוא מסלולי הליכה מבודדים…
הגעתי למוזיאון והצטרפתי לסיור עם מדריכה. הבעיה שהיו הרבה מאוד אנשים ולא תמיד יכולתי באמת לשמוע אותה. כששומעים את ההסברים של זה מעניין כי שומעים על מיני סוגי שבטים וניואנסים שיש בטוטמים של כל אחד. מה כל חיה מסמלת עבורם, הצבעים השונים, מה הם היו מפיקים מעץ ועוד. לא יודע מה איתכם כשאני חושב על עץ אני חושב על שולחן, מדפים ודברים קשים כאלה. אצלם זה שימש להכל. תיבות, חבלים, סלים, פסלים ועוד ועוד.
במוזיאון נמצא גם הפסל המפורסם של Bill Reid בו עורב יושב על צדפה שבתוכה נמצאים אנשים.
במקור הפסל התחיל בכלל בתור מיניאטורה עד שאיזה יזם הציע להפוך אותו לפסל גדול. הדבר הציב כמה אתגרים כשבראשם למצוא עץ מתאים לביצוע העבודה…
הגנים הבוטניים של UBC
לא רחוק מהמוזיאון נמצאים גם גנים בוטניים, של אוניברסיטת בריטיש קולומביה. בכניסה, העובדת שם אמרה שיש איזה סיור על גשרים וחשבתי "מה כבר יכול להיות". אז זהו ש… הליכה של כמעט שעה בין העצים על מן גשרי חבלים צרים, לא הכי יציבים בעולם. זה לא שחששתי ליפול אבל בכל צעד אתה רועד כזה, מה שגורם לך להחזיק חזק בחבלים. כך יוצא שאתה רואה את היער מלמעלה ולא רק מגובה פני האדמה, אז זאת זוית אחרת קצת.
הקונסטרוקציה של הגשרים גם מעניינת. החיבור לעצים נעשה בצורה שלא תפגע בהם וככה עולים לאויר כל מיני שמות כמו tree hugger 😉 . הדבר מתאפשר בין השאר בגלל הטבע של העצים האלה שהם מאוד גבוהים וישרים.
