אגמים ברוקיז הקנדיים - לייק לואיז ומוריין לייק
ניסיון להגיע ל-Lake O'Hara
קמתי בבוקר למחרת וניסיתי את מזלי במבט דרך החלון, קיוויתי לעוד לילה לבן (לא הביטוי, האמיתי) אבל לצערי לא ירד שלג. נסעתי לכיוון Yoho park שדרך אגב לא ממש ברורה החלוקה הזאת בין הפארקים… אבל זה עניין אחר. מה שניסיתי לראות ב-Yoho היה אגם "מיוחד" שנקרא Lake O'Hara.
מה מיוחד אתם שואלים? העובדה שאפשר להגיע אליו רק באוטובוס ש… צריך להזמין לפחות חצי שנה מראש!! מצד אחד אמרתי "אוקיי עוד אגם, מה כבר כזה מיוחד ?" ומצד שני כשרואים תמונות שלו אז הוא באמת ממש יפה.
חזרה למציאות – כשאני בכלל התחלתי לחשוב על הטיול זה היה משהו כמו חודשיים-שלושה לפני. בכל זאת בדקתי באתר שלהם אבל הכל היה מלא. מה שכן, קראתי שאפשר לנסות להגיע בבוקר לנקודה ממנה האוטובוס יוצא ולראות אם יש ביטולים, אז זה מה שעשיתי בקטע של כן, כן – לא, לא.
הגעתי לשם ממש מוקדם, 6 וחצי כזה ודיברתי עם הריינג'רית שתכניס אותי לרשימה ואז ממתינים בסבלנות. היו עוד כמה אנשים שנרשמו איתי, וביניהם זוג אסייתי (לא יודע אם הם היו יפנים, סינים, או משהו אחר). אחרי משהו כמו חצי שעה כשהריינג'רית הודיעה לנו שאין מקום, היא הודיעה גם לזוג המדובר אבל הוא נשאר והסתכל עליה בעיני עגל.
אז היא שואלת אותם אם יש להם תכנית אחרת, אם יש להם מפה כדי שילכו למשהו אחר באיזור, מנסה ככה לעזור ואז נופל האסימון, הם לא יודעים מלה באנגלית! לא הבנתי איך זוג כזה מגיע למקום כזה, כאילו הבנתם שזה לא משהו פשוט, צריך להרשם מראש ודי להשקיע, זה לא שסתם "נוחתים" פה במקרה כי זה על הכביש. קצת מוזר.
מסלולי הליכה באיזור לייק לואיז ומוריין לייק
כל הסיפור הזה הסתיים באיזור 7 וחצי בערך ומשם נסעתי ל-Moraine Lake להשלים את החוב שלי! הנסיעה הזאת שהיא אמנם רק רבע שעה בערך פשוט יפה! (כמו כל האיזור שם). ככה נוסעים, אתם קולטים? בין הפסגות האלה של הרוקיז שמכוסות חלקית בשלג, בגבהים של 2000+ מטר, והעצים מסביב בצבעי שלכת (זה אחד הפלוסים של העונה הזאת!)
מוריין לייק
כנראה שבאמת עדיין היה מוקדם כי באיזור של השלט של הדובים לא היו ממש אנשים. אז בינתיים הלכתי שוב ל-Rock pile, אמנם כבר הייתי שם אבל עכשיו זה בשעה שונה, מה שגורם לדברים להראות אחרת. נהניתי מהנוף כמובן, הסתובבתי קצת בחנות המזכרות ותכלס חיכיתי שיתחילו להגיע אנשים. אני רציתי לעשות מסלול שנקרא Larch Valley שקראתי שהוא יפה אבל הייתי ריאלי וידעתי שאין לי יותר מדי say לגבי איזה מסלול לעשות.
עברה קבוצה של 5 אסייתים שלא ראיתי את עצמי מצטרף אליהם וקצת אחריהם הגיעו שתי בחורות ובחור, התחלנו לדבר והצטרפתי אליהם למרות שהם הלכו למסלול אחר בשם Eiffel lake (כולם מתחילים מאותה נקודה ומתפצלים בהמשך). בחורה אחת הייתה מקוויבק (מה הסיפור שלהם? כשהם מדברים אנגלית יש להם ממש מבטא זר…), עוד בחורה מצרפת ובחור מברצלונה (אני בכוונה לא אומר ספרד כי הוא היה די כזה פטריוט קטאלוני ).
אגם אייפל
תחילת המסלול הייתה כמובן במגמת עלייה כשמדי פעם מביטים אחורה לראות את האגם. הקטע שלא היו ממש זוויות טובות לצילום, תמיד היו עצים בדרך (באמת מפתיע…). היה יום קצת יותר שמשי אז באמת האגם נראה יותר יפה ובצבע שונה, אבל היה קשה לראות אותו.
בשלב מסוים הקרקע טיפה השתנתה ומיער עברנו לשטח פתוח. זה מה שנקרא avalanche pass יעני המעבר של מפולת השלגים. מסתבר שפעם אחר פעם כשיש מפולות הן קורות באותם מקומות וככה העצים כבר לא גדלים שם. מבחינתנו זה קצת יותר מסוכן בקטע של הדב אז צריך יותר להקפיד על הרעש, כלומר לדבר יותר וכו'. כמובן שדווקא אז הגיעה שתיקה, אבל שרדנו את זה 🙂 .
זה כבר ממש היה סוף המסלול ומיד אחרי זה ראינו את אגם אייפל שבקושי היה שווה תמונה. עד שחזרנו חזרה לחניה כבר היה אחה"צ, החבר'ה המשיכו ל-rock pile אבל אחרי שהייתי שם כבר פעמיים, אמרתי שיש גבול, בכל זאת…
חזרתי ללודג' לאכול ארוחת ערב משביעה של fish & chips ולתכנן את היום הבא.
לייק לואיז
היה לי עוד יום באיזור, לפני שאני ממשיך צפונה לכיוון Jasper. מבחינת מסלולים, לא רציתי ללכת שוב לאיזור של Moraine כי כולם מתחילים שם באותה הליכה וגם יש את הקטע עם הדובים. לא הדובים עצמם, זה בכיף, אבל הקטע שצריך ארבעה וכו', אז אמרתי שנלך למסלול באיזור של Lake Louise כי יש עוד אחד מומלץ. למסלול הנבחר קראו Plain of six glaciers והוא מתחיל מהקצה הרחוק של האגם, מה שאומר שצריך ללכת על כל הצד הימני שלו ואז להתחיל לעלות…
מישור ששת הקרחונים
בקצה של האגם, כמו שהיה כמה ימים קודם ב-Emerald lake יש מעין דלתא כזאת, שמשם מגיעים המים לאגם, הקטע שזה נראה פתאום קטע חולי כזה שקצת מפתיע לעומת כל הטורקיז והירוק מסביב. התחלתי ללכת והעלייה דווקא הייתה ממש בסדר, לא תלולה או משהו כשמשמאלי קרחונים שהם המקור לאגם, אז זה יפה אבל לא יכול להגיד לכם שספרתי שישה.
בכל אופן תוך כדי ההליכה מתחיל לרדת שלג ואני כזה "יש יש יש!!!" (סימני הקריאה במקור 🙂 ) כי באמת אין דבר יותר כיפי מזה, הטמפ' בסביבות 4 מעלות אבל כל עוד אין רוח זה בכלל לא נורא. פתאום סובבתי את הראש לאחור ומה גיליתי? שאני רואה את Lake Louise כמו שעוד לא ראיתי, פתאום שמתי לב שיש לו עוד חלק ורואים כמו "בטן" כזאת, משהו שעד עכשיו, מהתצפית ה"רגילה" בכלל לא רואים!
anyway, אני ממשיך לי בסבבה שלי עד שהגעתי לנקודת תצפית שהיה שם מן פיצול קטן או ל-tea house או להמשיך עוד קצת בשביל. היה לי כח אז המשכתי עוד קצת למרות שקראתי בספר שאין משהו מיוחד אחרי הנקודה הזאת. ואכן לא עוברים כמה מאות מטרים ואני מגלה שלט שאומר לי שמעבר לנקודה הזאת השביל לא מתוחזק. לא כל כך הבנתי מה אני אמור לעשות עם המידע הזה…
אז ניסיתי את מזלי בעוד כמה צעדים ואז חזרתי אחורה. הגעתי שוב לפיצול והפעם פניתי לעבר "בית התה". הזמנתי לי תה והתיישבתי על המרפסת ו…איזה רגע זה!
אתה יושב לך בפאקין' מרפסת עץ של "בית תה" באמצע הקרחונים ברוקיז, סחורה מגיעה הנה פעם בעונה עם הליקופטר, בחוץ יורד שלג ואני עם ספל תה – מה עוד צריך?!? (האמת שהספל לא היה הכי מפנק בעולם אבל נוותר להם).
אגם פייטו
חזרתי לחניה כשהשעה בערך אחת בצהריים. אמרתי שנזרום על Peyto Lake כי התחזית לימים הבאים יכולה להיות גשומה, אז אולי נרוויח עוד מבט עליו בנתונים שונים. עולה על הכביש לכיוון Jasper ורואה טרמפיסט עם שלט לאן שהוא רוצה להגיע. אמרתי שאני לא מגיע עד לשם אלא עושה משהו כמו חצי דרך והוא החליט להצטרף. לא מחליפים שתי מלים ו… מסתבר שהוא ישראלי! ילד כזה, אחרי צבא. עשה איזה מחנה בקנדה ועכשיו ממשיך לטייל.
נסענו איזה חצי שעה עד שהגענו לחניה של פייטו. הנסיעה היא על מה שנקרא Icefields parkway שזה אחד הכבישים (למחרת אני עושה אותו בצורה יותר מקיפה, עכשיו רק "טעמתי"). ההליכה לשם היא משהו כמו 10 דקות על שביל סלול אבל הקטע שחלק ממנו היה מכוסה קרח אז נורא קשה ללכת, זה מחליק בטירוף! אבל כשמגיעים ל"מרפסת"… אחחחחחח איזה תצפית!!! האגם הזה הוא שילוב של צבע טורקיז מטורף וצורה הזויה שהזכירה לי "ראש שועל". תשפטו בעצמכם.
בדרך חזרה עוד עצרתי באיזה אגם ושתיתי שוקו חם. כבר לא היה לי כח ממש לעוד מסלול + את המטרה העיקרית של היום השגתי.
מחר אני כבר מתחיל את "דרך הקרחונים" ומגיע לג'ספר…
