נפרדנו מרובניימי ונסענו ל-Kemi כדי "לשבור את הקרח". זאת הייתה האטרקציה היחידה בטיול שהייתי צריך להזמין מראש ולפי זה תזמנתי את שאר הדברים. אם אני לא טועה, כחלק מעלות השייט (הלא זולה) כלול גם ביקור בטירת הקרח. טירה ו"פסלים" שנבנים כל שנה על טהרת הקרח בלבד! 

בפנים יש כל מיני חדרים ואולמות, עם ציפורים (מקרח), מסעדה (מקרח), חדר שינה (מקרח), אנגרי בירדס ועוד ועוד. אין ספק שזה מרשים, ואין לי מושג איך עושים את זה בכלל, אבל אחרי שעה בערך מתחילים למצות את העניין.

שוברת הקרח סמפו

נפגשנו שוב ברכב ולקחו אותנו לנמל בשביל הדבר האמיתי – שייט בשוברת הקרח SAMPO! מסתבר שבעבר היא הייתה באמת שוברת קרח, כלומר מפלסת דרך לאניות שבאו אחריה והיום בגלל ששאר האניות כבר מספיק גדולות וכבדות, היא נשארה בקטע תיירותי בלבד.

אז מה הסיפור? אין לה שום אמצעים מיוחדים כמו סכינים/גרזנים/פטישים מקדימה או בצדדים, היא פשוט בנויה ממסה אדירה שמפעילה לחץ על הקרח וככה שוברת אותו. אתם צריכים להבין שכשמדובר על קרח שם, מדובר במשטח ענק בעובי של לא פחות מ-60 ס"מ!!

יצאנו לדרך. מסביב ים מצופה קרח שבחלק מהמקומות נראה כמו הרבה כדורי שלג כאלה ומדי פעם דרך להפיק אנרגיה…

השיט נמשך 3-4 שעות ואחרי שעולים לאניה מחולקים לקבוצות כשלכל קבוצה יש לו"ז משלה. כל קבוצה מתחילה את ההדרכה ממקום אחר – חלק בחדר הפיקוד, חלק בחדר המנועים וכו'. אה, וגם יש שני סבבים של ארוחת צהריים (שהייתה לא רעה).

הקטע הכי מרשים זה לראות איך הבלוקים האלה נשברים. עומדים בצד האניה ורואים את זה קורה מלווה ברעשי שבירה חזקים.

נכנסים למים ה... קפואים!

קראו לנו מתישהו לארוחת צהריים והגענו לשולחן עם השם שלי. למנה ראשונה היה מרק סלמון שהיה ממש טעים! ואני לא זוכר מה הייתה המנה העיקרית… בכל אופן, המשכנו לשוט עד שעצרנו כשהאטרקציה היא שמקבלים חליפות אטומות למים וניתן להכנס ל"בריכה" שנוצרה בקרח.

הקטע ההזוי הוא שאתה יורד מהאניה ומסביב אתה הולך על "יבשה"… הפרוצדורה של רחצה בבריכה לוקחת קצת זמן כי מעבירים את החליפות בין אחד לשני, אז יורדים נניח 20 חבר'ה, מבלים שם כמה דקות, עולים חזרה ומעבירים את החליפות להבאים בתור. החליפות אדומות ויוצא שאנשים נראים כמו טלטאביז. חוץ מזה שזה מעך לי לגמרי את המשקפיים (כי זה צמוד) היה בסדר…

אחרי הטבילה, היה לנו עוד קצת זמן להסתובב למטה, שזה מגניב כי בתכלס אתה הולך על קרח! מבחינת המראה זה קצת מזכיר את הסלאר בבוליביה למי שהיה, כי זה גם הרבה לבן שטוח לאן שלא מסתכלים…

לסיכום: באמת חוויה מרשימה וכיפית! 
שטנו חזרה, נהנים עוד קצת מהשמש ואז עלינו על רכבת ליום אחרון בהלסינקי.
השארת תגובה