קרוגר פארק

התחלנו את הבוקר בנסיעה ברחבי הפארק (קרוגר מהפוסט הקודם) בידיעה שיש לנו משהו כמו חצי יום כי אנחנו עוד צריכים לעבור את הגבול אל מוזמביק באותו יום. הנסיעה היא בכביש סלול כשלפי הצורך (= ברגע שמבחינים בחיה מעניינת) עוצרים בצד. זה בדרך כלל עובד בסדר, כלומר לא יוצר פקקים, כי כולם רוצים לעצור. אז פתאום קולטים משפחת פילים אי שם בעצים, גב של קרנף, תאואים, (רואים את הציפור על התאו ?) וכו'.

ממשיכים לטייל ורואים אימפלות או בשמן הישראלי "במבי", כי הרי כל צבי הוא סוג של במבי, וזברות שמזכירות את מרטי ממדגסקר. הנה תזכורת קטנה למי ששכח 🙂 .

ממשיכים בנסיעה איטית ברכב ורואים עוד חיות. פה עוד משפחת פילים, שם עוד עדר זברות או תאואים, כמה צבאים קופצים וכו'. לכל הטוענים שיש את זה גם פה בספארי אז קשה להסביר את זה, אבל העובדה שאתה נמצא בשטח פתוח (וכן, שמורה בגודל חצי מדינת ישראל יכולה להחשב כמשהו די פתוח בעיניי) וזה בטבע גורם לדברים להרגיש אחרת. כשרואים למשל פילפילון קטן עם המשפחה שלו, זה נראה היצור הכי חמוד בערך, כזה קטן, נולד 100 ק"ג כן?! 🙂 .

ממשיכים, ובדיוק כשחשבתם שכבר סיפרתי לכם על כל החיות שראינו, נחשו מה? יש עוד!! חזיר יבלות (פומבה ממלך האריות), ג'ירפות, קופים וגנו, או בשמו הלועזי ווילדרביסט שנשמע הרבה יותר מאיים, דרך אגב זאת אחת החיות המכוערות שיש.

כשכבר היינו בדרך החוצה, והאחוזים שלנו מבחינת ה-big five לא היו בשמיים, הפרענו לנמרה באמצע חרבון. לא אשמתנו שהיא בחרה לעשות את זה ליד הכביש! 🙂 וככה עלינו ל-80%. לצערי לא יצא לנו לראות אריה.

ולפני היציאה מהפארק עוד תמונה נחמדה, שלי הפעם, שממחישה קצת את יחסי הכוחות בין הטבע, פיל לבין האדם, ג'יפ.

מוזמביק - שוטרים, חופים וכריש לוויתן

יצאנו מהפארק ונסענו אל מעבר הגבול של מוזמביק. לא יודע למה אתם מניחים שזאת מדינה מסכנה אבל כנראה שהם חושבים אחרת ודורשים ויזה בכניסה! אז בילינו קצת זמן במעבר גבול ונסענו משם אל Maputo, בירת מוזמביק. כמו הרבה ערי בירה, לא נראתה כמו עיר נעימה מדי לשהייה. 

יש לה קטע מוזר למוזמביק, כי מצד אחד פורטוגל שלטה בה מתישהו אז מדברים שם קצת פורטוגזית אבל מצד שני הם עדיין נוהגים בצד שמאל. לך תבין.

מצאנו מלון קרוב ל"טיילת" שלהם ונכנסנו לאוטו בחיפוש אחרי כספומט. לא עוברים שני רמזורים ו… עוצר אותנו שוטר. טם טם טם.

עכשיו שתבינו, זה אפריקה, אז מה מותר ומה אסור בשיחה עם שוטר זה לא כזה ברור. הוא מתחיל למלמל משהו ואנחנו לא מבינים. בסוף, הטענה שלו הייתה שישבתי מאחורה לא חגור. התחלנו להסביר לו שרק הגענו ולא ידענו את החוקים אבל כמובן שהוא לא מבין אף מלה ומתעקש על כך שנשלם. מה שגם קצת קשה כי אין לנו כסף. בשביל זה אנחנו נוסעים! לא ויתרנו, או יותר נכון עמי לא ויתר ובסוף נשבר לו מאתנו ושוחררנו לדרכינו. חוויה לא נעימה על ההתחלה.

נוסעים צפונה

למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר מעפנה ויצאנו צפונה על כביש EN-1. באופן מפתיע, הכביש היה במצב ממש טוב, אפילו יחסית חדש. זה אמנם מוגדר כ-highway אבל זה נתיב אחד לכל כיוון 🙂 . הייתה לפנינו נסיעה של כמה שעות, והכביש ישר ישר ישר. די משעמם, אבל מה? רואים כל מיני דברים מוזרים לאורך הדרך… נשים שסוחבות דברים על הראש (איך זה לא נופל להם?!), או פרות עם חבל קשור לצוואר שפתאום רצות לכביש ואחריהם מגיעים כמה ילדים. שוב, אפריקה. אבל האמת? ממה ששמעתי זה אפריקה יחסית "לייט".

רצינו להגיע לחוף בשם Tofo. אחרי הרבה שעות נסיעה, הגענו!
מצאנו מקום לישון באיזה בונגלו פצפון. תראו איך צריך לפתוח את הדלת:

הסתובבנו קצת על החוף וחיפשנו תעסוקה למחרת, כלומר ספארי לצפייה בכרישי לוויתן. בכל מקום דאגו להדגיש שזה ספארי ולא גן חיות אז לא מובטח שבאמת נראה אחד כזה. לגיטמי. סגרנו בכל זאת. עמי ארגן צלילה (עם בלונים) וחבי ואני ספארי עם שנורקלים.

 

בערב הלכנו לאיזה מסיבה ואז חזרנו לבונגלו לישון. זה בדיוק מסוג המקומות שלא בא לי טוב – חם עם יתושים. אני שונא כילות כי הן עוצרות את המעט אויר שעוד יש וכך יצא שהעברתי לילה די חסר שינה ונלחמתי עם יתושים. הובסתי 🙁 .

המרדף אחרי הכריש לוויתן

למחרת יצאנו חבי ואני לספארי במטרה לראות את הכריש. שטנו קצת בזודיאק (סירת גומי) עד שהגענו לאיזור ששם הם אמורים להסתובב. מחכים ומחכים, המדריך בודק בקשר עם כל מיני קולגות אם ראו משהו, ומנסה להביא אותנו ל"אתר" כזה. ואז! אמרו שראו משהו… שמנו שנורקלים וירדנו. מה ש(בקושי) ראינו היה בייבי כריש לוויתן וראיתי אותו לשניה בערך 🙁 . ניסינו עוד קצת, אבל הם פשוט לא באו באותו יום… במלה אחת – אכזבה. כמובן שאי אפשר להאשים אף אחד אבל זה סתם מבאס כזה.

העברנו עוד איזה יום על החוף, להתאושש מהבאסה, והמשכנו צפונה לכיוון בזרוטו. כמו שרואים, זה אי. לא סתם אי, אלא אי שהוא שמורת טבע שלא גרים בו. אנחנו ישנו על היבשה בערך מולו במקום שנקרא, אתם מוכנים? Zombie cucumber! רק בשביל השם היה שווה לבוא 🙂 . האמת שהמקום היה באמת יפה, צבעוני כזה.

בזרוטו

היה קצת מעונן באותו יום, אבל כשהתקרבנו לאי… אחחח איזה יופי! המים בכל מיני צבעים, דיונות חול כאלה, סירה בודדת עומדת שם ומספקת אחלה photo-opp. מהרגע שהגענו לאי, שאני מזכיר שהוא שמורה, היו לנו כמה שעות להסתובב.

בדרך פגשנו סרטן נחמד, ראינו הרים של קונכיות, רצנו והשתוללנו על החול. חוץ מזה ראינו שומרים חמושים, מה שהזכיר לי אבט"שים אצלנו חחח, אבל כן, אם יש דבר שלא ציפיתי לראות על אי בודד – זה שומרים.

זוכרים את הסירה מהפסקה הקודמת? פתאום, איכשהו הגיע לשם איש ומנסה להזיז אותה… אבל אין משוטים או משהו הגיוני כזה, מהשכן יש לו זה מן מוט ארוך שבעזרתו הוא דוחף את הקרקע… מסכן.

מה שעוד כיף לראות ולעשות שם זה להשאיר עקבות בחול כי ככה סתם החול נראה טבעי כזה, שלא הלכו עליו, אז זה מתבקש!

כשעלינו על אחת הדיונות היותר גבוהות, לפתע נגלה לעיננו שיש עוד צד לאי ויש שם ממה חלקים ירוקים! זה היה "שוקינג" 🙂 , וחוץ מזה שוב, הצבעים המדהימים של המים, כנראה בגלל העומק השונה …

התחלנו לחזור חזרה ל-main land והייתה שעת בין ערביים כזאת. כשהגענו חזרה, ראינו מלא סירות דייגים שבדיוק חזרו מיום דייג. כל אחד פורש את מה שתפס היום, דגים, קלמרי, סרטנים – מה שיש, במן גיגיות כאלה, ממש על החוף. לא צריך קירור וכאלה, זה ממש טרי…

באמת רואים את כל הדייגים פורקים את הסחורה ומקפלים את הסירות והציוד. אבל מה שכן, ברגע שהכל מונח שם על החוף, העופות רואים את זה ומתחילים לחוג למעלה, אולי מחכים לשאריות.

ארוחת ערב

בערב האחרון שלנו הלכנו לאכול במסעדה "די נחשבת". האמת? היה לא רע בכלל!

הדרך חזרה למפוטו

תכלס מכאן התחלנו לחזור דרומה לכיוון מפוטו, 400+ קילומטר ומשם לדרום אפריקה. על הכביש, שוב רואים כל מיני דברים שלא נראים במחוזותינו מה שנקרא. יש עצי באובב, שזה עץ ממש יפה עם גזע ענק שאוגר בתוכו מים לשימוש בתקופות יובש.

בדרך ראינו חתונה מקומית שהתרחשה על חוף הים. אבל מדהים שכמו אצלנו, הכלה בשמלה לבנה, מקשטים את הרכב בכמה סרטים צבעוניים כאלה וערכו טקס קטן עם אנשי הכפר.
לצד הדרך יש מלא עצים עם שקיות ניילון, מראה די מוזר, שמה שעומד מאחורי זה כנראה זה סוג של קלייה של כל מיני פיצוחים או משהו כזה…

באובב

אחרי אי אלו שעות הגענו למפוטו… זוכרים שבפוסט הקודם סיפרתי איך היה לנו קטע עם שוטר? אז נחשו מה??
והפעם בפינתנו "סיפורי משטרת מוזמביק": היינו איפשהו בכניסה לעיר, כשחושך בחוץ, על כביש מיד לאחר סלילה, כלומר האספלט שחור חדש כזה אבל עדיין אין את הסימנים של הנתיבים או השוליים. זה הרקע. 

בנקודה הזאת, שוטרת מסמנת לנו לעצור בצד. היא מחזיקה ביד פנקס של… דפים חלקים! ככה רושמים שם דו"חות.
לקח לנו זמן להבין מה היא רוצה, ובסוף איכשהו הצלחנו לנחש שהבעיה שלה הייתה ש"נסענו בשוליים". איך נסענו בשוליים אם אין שום סימון?! היא הייתה עקשנית, אבל עמי יותר! 🙂 ובסוף יצאנו מזה.
המשכנו למעבר הגבול, עזבנו את מוזמביק ונסענו ללילה אחרון בדרום אפריקה.

ובזאת עוד טיול הסתיים לו.
השארת תגובה