הליקופטר

אוקיי, אז קמתי בחמש וחצי התארגנתי והלכתי כמה צעדים לחכות במלון אחר שיאספו אותי. אחרי כמה דקות "היא" הגיעה, ונסענו (מזל שלא נסעתי לשם לבד כי אין מצב שהייתי מגיע בזמן). כשהגענו ליעד, זה היה מצחיק כזה, הכי שכונה. היא מגיעה עם מפתח ופותחת את ה… שדה תעופה חחח. נרשמתי לטיסה, ואחרי שגם שאר האנשים נרשמו, אספו אותנו לשיחה. מסתבר שהשמיים מעוננים, מה שאומר שלא נוכל להגיע עם ההליקופטר לכל המקומות. אז הם מאפשרים למי שרוצה לוותר. התלבטתי קצת, כמו שאר הנשים, אבל בסוף אמרתי לעצמי שאין לי עוד יום, זה או היום או בכלל לא, אז נעשה את זה בשביל החוויה.

הטייס, שני זוגות, ואני מתקרבים למסוק. עושים תדריך קצר ועולים. אני נכנס ראשון, חוגר את עצמי, שם אוזניות וממריאים! זה ממש מגניב – הוא מתחיל לסובב את הפרופלור, הפרופלור צובר תאוצה וכשהוא במהירות מספיק גבוהה, פתאום, לאט לאט, עוזבים את הקרקע.האמת, זה כלי מדהים, מי המציא אותו, דה וינצ׳י לא? כן, הוא היה גאון 🙂

בחזרה לטיול. אז מהחוף נכנסנו פנימה לאי. התחלנו בסילאוס, איפה שהייתי יומיים קודם לכן. עכשיו ראיתי את הכל מלמעלה. איך היא ממוקמת בתוך מכתשי ענק כאלה. המסוק התקרב ממש לקירות המכתשים, "טיפס" על הקיר עד שנגמר ואז עבר כביכול למכתש הבא. ברגע המעבר אתה מרגיש כאילו נפילה בגלל הפרש הגבהים. על ההר געש (שהייתי בו יום קודם ושם קיבלתי את הטלפון מזאת שאספה אותי) נאלצנו לוותר בגלל עננים 🙁

אחר כך המשכנו לסאלאזי, שהוא הירוק מבין שלושת המכתשים הגדולים. ואכן, זה מטורף. כמה ירוק, וכמה מפלים!! המסוק התקרב לאחד המפלים הגדולים (200 מטר) ו"צלל" שם. זה היה קצת יותר מפחיד, כי הוא מוריד את האף ואז אתה בזוית כזאת. היה ממש נחמד. משם התחלנו לחזור, והיינו קצת מעל הים בשביל להגיע לנחיתה מהכיוון הנכון, ירדנו די מהר, אז רואים את כל אנשי המסוק מפהקים כזה כדי לשחרר לחץ באוזניים… הוא ריחף קצת מעל העיגול שבו אמור לנחות ו… נגמר. כל אחד הצטלם עם המסוק וסיימנו. חיכינו קצת שעוד מסוק יחזור וכשהוא התקרב ניסיתי לעשות וידאו של הנחיתה שלו. הכל היה טוב ויפה עד שהוא התקרב מדי והעיף עליי כל מיני דברים. שם הוידאו נהרס 🙁 מה שכן, קצת קשה לצלם. גם בגלל השמש, גם בגלל ההשתקפות, זויות וכו׳. צילמתי אבל נראה איך זה יצא.

חזרתי למלון, נפרדתי מפרדריק ודידייה והתחלתי בנסיעה לכיוון Salazie. הנסיעה הייתה באותו כיוון כללי של היום הקודם, רק שהפעם במקום לפנות להר געש ממשיכים ישר עד Saint Benoit. אז אני נוסע לי ולאט לאט נהיה ערפל די כבד. היה ממש קשה לראות, אז נוסעים ממש לאט, אה וגם התחיל גשם… אם זה לא מספיק, פתאום אני קולט שנדלקה לי איזה נורה (כתומה) בלוח השעונים. לא היה לי מושג מה היא אומרת ולא מצאתי את מי לשאול. עצרתי בצד לנסות להסתכל בספר רכב אבל מן הסתם הכל היה בצרפתית ולא הצלחתי להבין. קצת הלחיץ אותי העניין. ואז, ממש באיזור סנט בנואה, ראיתי שוטר על אופנוע אז חשבתי שהוא אולי יוכל לעזור לי. הראיתי לו את הנורה והוא הרגיע אותי, אמר שזה איכשהו קשור להגבלת מהירות שכאילו הגדרתי (למרות שלא עשיתי את זה) ולא הצלחנו לבטל אותה. ברגע שהבנתי שזה לא איזה תקלה במנוע שמצריכה להפסיק נסיעה הייתי הרבה יותר רגוע. בהמשך הנסיעה הגעתי ל-Bras Panon שזה מקום שדידייה שלח אותי לקנות וניל איכותי. כשיצאתי מהכביש המהיר, ראיתי שלט שהכווין לחנות שהוא דיבר עליה אז המשכתי לפיו. אבל, מאותו רגע, נעלמו השלטים 🙁 . בסוף, הגעתי לחנות והסתכלתי על כל מיני מוצרי וניל. כשניגשה אליי המוכרת שאלתי אם היא מדברת אנגלית והיא אמרה שכן. תוך כדי שאנחנו מדברים, יצאה לי גם מלה בספרדית (זה קורה לי לפעמים והיא היחידה שקלטה את זה) אז היא שאלה אם אני מדבר… אמרתי שאני מדבר קצת מכל דבר 🙂

מכאן, הדרך לסאלאזי רצופה. אין עוד עצירות. הגעתי לכביש שמתחיל בעלייה והכל הכל ירוק! זה מדהים. עצרתי באיזה דוכן בצד לקנות מיני בננות ואחרי זה גם קניתי מיני אננס (זה זן שלהם בשם ויקטוריה). התחלתי איזה מסלול למפל עם קופסת אננס ביד, אבל היה לח בטירוף, ונהייתי עצבני אז חזרתי בי. בחזרה לאוטו, המשכתי לעלות בכיוון הכללי של Hell Bourg. היו קצת פיתולים אבל בקטנה. אחרי משהו כמו 45 דקות הגעתי לשם והלכתי לאכול צהריים במסעדה מומלצת. היה בסדר, לא נפלתי. משם כבר נסעתי ל-Saint Denis, למצוא את המלון. לקח קצת זמן אבל הגעתי אליו. קצת מעפן אבל לא נורא. ובגלל שהיה יום ראשון, הכל היה סגור ומת אז לא היה יותר מדי מה לעשות.

ליום הבא

 

 

השארת תגובה