אוקיי, היום התחיל קצת יותר טוב.

הייקינג בראוניון

אכלתי ארוחת בוקר נחמדה במלון (Hotel le Cilaos) ויצאתי לדרך. ניסיתי ללכת על מסלול שהדפסתי בבית. אני לא זוכר בדיוק איזה מסלול תכננתי לעשות אבל פה תוכלו למצוא ולקרוא על כל המסלולים באי. ביקשתי ממישהו במלון עוד קצת הכוונה ונסעתי לנקודת המוצא ליד Palmiste Rouge. 

כשסטיתי מהכביש הראשי לטובת המסלול כבר עלו בי החששות מה יהיה בחזור כי היה שם חתיכת זינוק בעלייה. לא משנה. ניסיתי להגיע ליעד, היה קצת קשה, שאלתי כמה אנשים שמלמלו כל מיני דברים… בסוף החלטתי להחנות את האוטו ופשוט ללכת. לאנשהו. התחלתי ללכת, ותוך כדי שאני שואל עוד אנשים, מתחילים להכווין אותי לאיזה מסלול. המסלול שהדפסתי בבית היה אמור להיות מעגלי וכמובן שזה שבסוף עשיתי, Gros Galet (מבטאים "גרו גאלה") לא היה כזה.

אז… אני מתחיל במסלול, עלייה גדולה על ״הר״ באמצע המכתש, ואחרי די הרבה זמן אני מתחיל לרדת בגובה. זה הרגע שקלטתי שכבר לא אחזור באותה דרך, אבל אז עוד קיוויתי שיהיה מעגלי… בסופו של דבר, פתאום הסתיים המסלול, אני מוצא את עצמי על איזה כביש, ואין לי מושג לאן ללכת! 

התחלתי ללכת עד שראיתי מישהו ושאלתי לגבי הכיוון (כמובן שזה היה צד שני). אז אני צועד לי כשפתאום(!) מגיע רכב… עצרתי אותו ולקחתי טרמפ שחסך לי הרבה הליכה. ירדתי ליד האוטו שלי וזהו. 

חזרתי הביתה, נחתי קצת וירדתי לבריכה. אחרי זה איזה בירה על האגם וזהו מנסה לראות מה אני עושה למחרת.  

ארוחת ערב

רציתי ללכת לאכול ארוחת ערב במסעדה אחרת פה בעיר, ולא במלון. התחלתי ללכת למרות שחושך מצרים… הגעתי לשם וראיתי שאין אף אחד בפנים אז ויתרתי וחזרתי לאכול במלון. 

היום הלכתי על קונספט שונה. אם אתמול לקחתי מנה ראשונה ושתייה, היום הלכתי על מנה עיקרית וקינוח. העיקרית הייתה מעולה והקינוח, למרות שהכיל אננס, היה טוב, לא מעולה, קצת מתוק מדי.

זה היה הלילה האחרון שלי בסילאוס – 

השארת תגובה