שמורת ווטרטון וגליישר מונטנה
שמורת ווטרטון (Waterton) היא סיפור מעניין כי היא לא ממש מוכרת בקרב רב מבקרי הרוקיז. הסיבה שאני תכננתי להגיע אליה היא שהיו לי כמה ימים פנויים בטיול שלי ברוקיז (בכל זאת הטיול נפל על החגים) אבל לנסוע לונקובר הלוך-חזור זה יום נסיעה לכל כיוון (10 שעות), אז כבר יוצא שאתה מאבד יומיים ואם אתה רוצה לשנות את כרטיס הטיסה זה גם מייקר את העסק…
בקיצור, השמורה אמנם לא "מוגדרת כחובה" כשמבקרים ברוקיז אבל, הנה הסיפור לפניכם.
הכניסה לשמורה הייתה ב"חינם" כי אתם זוכרים שקניתי כרטיס שנתי לכל השמורות בקנדה בערך. אז אפילו נכנסתי בלי תור (זה לא שבנתיבים האחרים היה תור מטורף כן? חחח).
שמורת גליישר (Glacier), מונטנה
כשחשבתי על להגיע לאיזור התלבטתי האם לחצות את הגבול לארה"ב, כי מצד אחד יש שם שמורה Glacier NP שמאוד רציתי לבקר בה (היא בעצם המשך שמורת ווטרטון מעבר לגבול) אבל מצד שני אם מעבר הגבול ייקח הרבה זמן זה כנראה לא שווה את זה, אני לא מתכנן לשרוף כמה שעות על מעבר גבול, לך תדע עם האמריקאים האלה…
בסביבות 12 בצהריים הגעתי לגבול ו… הייתי היחיד! עוצר את האוטו במחסום, מוסר את המסמכים ואז השוטרת שואלת "יש לך פירות וירקות?" אני כזה "כן…" ולעצמי אמרתי "טוב, אז נזרוק את הבננות, בקטנה". בסוף הסתבר שכל מה שהיה לי (גזר, תפוחים ובננות) לא הפריע לה… היא רק רצתה לדעת אם יש לי פירות הדר. אז עברתי את זה בשלום ונשארו לי כמה שעות, כי הגבול נסגר ב-6 בערב.
ממעבר הגבול צריך לנסוע עוד קרוב לשעה של נסיעה ממש יפה על כביש שמחבר בין השמורות, זה יעני חלק "בינלאומי" כזה. כמובן ששוב עם הצבעים היפים של השלכת אבל אין כל כך הרים מסביב, כלומר יש, אבל לא כמו הרוקיז בצפון. כן יש שם הר אחד מאוד בולט כי הוא "בדד" וקוראים לו Chief mountain.
הכביש אל השמש
כל השמורה הזאת, שמורת Glacier בארה"ב, בתכלס, מורכבת מכביש אחד שנקרא The Road to the Sun. בגלל שהייתי מאוד מוגבל בזמן, מראש ויתרתי על מסלולי הליכה, כי רק לנסוע אותו מקצה לקצה לוקח שעתיים (עם עצירות לתצפיות וכו') וזה בערך מה שהיה לי כי צריך גם לקחת מרווח בטיחות. כמו בשמורות האחרות שביקרתי בהן במהלך הטיול, הכביש פשוט מדהים ביופיו! עובר דרך כל מיני אגמים, כשמסביב הרים ועמקים בצורת U (זה נשמע רע בעברית. באנגלית זה U shaped valley).
קצת אחרי הכניסה לפארק נוסעים ליד St. Mary Lake עם אי קטן באמצע ואחרי זה ממשיכים להתפתל עם הכביש כשמעבר לכל סיבוב נגלה איזה עמק מטורף שיחד עם הצבעים של העצים היה פשוט מרשים ביותר. בסוף הכביש הגעתי ל-Lake McDonald שהיה ממש יפה אבל משום מה היה לי קשה לצלם אותו כי תנאי התאורה לא היו אופטמיליים. למזלי יצאה לי תמונה אחת פצצה!
משם התחלתי לחזור כדי להספיק לחצות את הגבול בזמן (יש לי מלון מוזמן בווטרטון). מצד אחד אמרתי לעצמי שהנסיעה חזרה תהיה יותר מהירה כי אני כבר לא צריך לעצור בכל מקום לצלם, אבל מצד שני בגלל שמגיעים מכיוון אחר, כן רואים דברים בצורה שונה ויש נטייה לעצור…
anyway, התכנון היה טוב והגעתי לגבול בזמן. נסעתי עוד איזה שעה והגעתי לעיירה בשם ווטרטון (בדיוק כמו שבאנף וג'ספר הן גם שמורות וגם עיירות). התארגנתי על ארוחת ערב וחשבתי מה לעשות מחר. הספר ציין מסלול עם כוכב אבל א) הוא היה משהו מאוד אתגרי שכלל טיפוסים וזחילות ו-ב) הוא היה כמה שעות טובות (שלא היו לי) כך שהוא ירד מהפרק. לבסוף נפל הפור על לעשות שייט באגם ווטרטון. יש שייט של שעתיים ש"אפילו" חוצה את הגבול.
יום אחרון של טבע
טוב, אז קמתי מוקדם בבוקר וידעתי שהשייט בשעה 10 מה שאומר שעד אז, אני יכול להספיק לראות עוד אגם ונסעתי ל-Cameron Lake, נסיעה של 20 דקות בערך. הגעתי לחניון שלו והייתי היחיד שם 🙂 . התחלתי להקיף אותו עד שראיתי שלט בסגנון "לא להתעסק עם דובים" אז הסתובבתי.
נכנס לאוטו ומתחיל לצאת מהחניה כשאני קולט שיש שלט לשביל לעוד אגם קטן במרחוק 500 מטר אז אמרתי "יאללה בקטנה". לא הלכתי 20 צעדים כשפתאום אני קולט משהו מוזר בצד שמאל בין העצים… היה שם מוס (Moose) ענק!! עכשיו, החיה הזאת עצומה ולמרות שהיא לא טורפת זה יכול להיות מפחיד. בכל אופן נעמדתי שם וצילמתי קצת והמשכתי הלאה לאגם.
האגם עצמו לא היה מעניין מדי וכשחזרתי על השביל פגשתי עוד מטייל ושוב הסתכלנו יחד על המוס כשלפתע הגיעה "מוס-ית" לאיזור, אבל אותה כבר היה קשה לראות במצלמה שלי.
נסעתי חזרה מהר כדי להספיק לשייט ב-10, זוכרים? קניתי כרטיס ו… יוצאים לדרך! היה יום ממש יפה בחוץ אפילו עם שמש חזקה מעט אבל זה אחלה לשייט. אנחנו שטים לנו באגם שהוא די גדול ובשלב כלשהו "חוצים" את הגבול עם ארה"ב. הגבול מסומן ב"מיני אובליסקים" כאלה על שתי הגדות של האגם.
מעבר לפרט הטריוויה הזה, אין בעובדה הזאת שום דבר מעניין, אבל במהלך השייט המדריך כן הסביר על הגיאוגרפיה וההיסטוריה של של האיזור. תכלס היה שייט ממש כדאי! האגם מאוד יפה ונראה כאילו שטים לעבר האופק כשכל פעם מתווספת עוד שכבה של הרים, הם כאילו מסודרים בשורות כזה והאגם "חוצה" אותם…
מפגש קרוב עם... דב!
סיימתי את השייט וחיפשתי משהו קצר לעשות. למה קצר? כי בערב אני נפגש בקלגארי עם חבר ולפני זה יש לי עוד 3 שעות נסיעה. השעה כבר 12:30 אז אני לא רוצה להתחיל עוד מסלול של כמה שעות… בהתייעצות עם המדריך של הסירה בחרתי במסלול שנקרא Bertha Falls. מסלול של שעה הליכה למפלים כלשהם (ה"ברת'ה" הזאת מפורסמת שם, יש על שמה כל מיני דברים… אגם, מפל, קרחון והר).
התחלתי את המסלול ובנוהל הרגיל הוא מספק אחלה תצפיות על האגם! ניסיתי לספוג כמה שיותר כי ידעתי שזה היום האחרון שלי באיזור אז הייתה ככה הרגשה טובה. אחרי 45 דקות הגעתי למפלים ואיך לומר ? לא שוס גדול…
נסיונות לתקשר עם דב
התחלתי לחזור למטה, אני ככה הולך לי על השביל, שמש בחוץ, צהריים כשפתאום, על השביל, מולי במרחק מטרים בודדים, דב שחור!
קפאתי. מה עכשיו? אני מסתכל עליו, הוא מסתכל עליי… אני יודע שאסור לרוץ כי אז הוא ירדוף אחריי, אבל מה כן לעזאזל?! אני לא יכול פשוט לעבור לידו ולתת לו כיף (למרות שהייתי רוצה). אז פשוט, צילמתי 🙂 , סתם סתם.
התחלתי לעשות רעש כדי להגיד לו "היי! אני פה, לא באתי להפתיע אותך". בהתחלה הוא הסתכל עליי במבט של "מה אתה רוצה ממני?!" שקצת בלבל אותי, כאילו now what? אבל אחרי עוד כמה רעשים שהוצאתי מהפה שלי הוא פינה את הדרך… זה היה סיום מושלם לביקור ברוקיז בכלל ובווטרטון בפרט!
איזה יום היה לי… בבוקר מוס, אחרי זה שייט באגם ואז דב שחור חמוד מול הפרצוף שלי. מה שעוד יותר מדהים הוא שבמהך הטיול כמעט ולא ראיתי בעלי חיים (חוץ מאיזה אלק) ואז ביום האחרון במקום לא צפוי – שניים!!
עדכון 2020: כנראה שמאז האהבה שלי לדובים רק גדלה והמשכתי לחפש אותם במרחבי קנדה. פגשתי דובי גריזלי בונקובר ודובי קוטב בצ'רצ'יל.
התחלתי בנסיעה צפונה על הכביש שאני אוהב עם כל הערימות חציר בצדדים כשמדי פעם אני עוצר לצלם את ה"פלא" הזה 🙂 . אחרי זה הגעתי לקטע כביש ישששששששששששששר, פצצה לשים cruise control ולהתרכז במוסיקה!
בערב נפגשתי עם חבר בקלגארי וזה היה הפינאלה של הרוקיז, אז עד הפעם הבאה… אל תשכחו להרשם לניוזלטר!
נהניתם מהפוסט? שתפו!
עוד טיולים בקנדה
מה לאקו-סיסטם של ונקובר איילנד ולמלאכים?
קצת על האקו-סיסטם של ונקובר איילנד רב האי הזה מורכב בעצם מיער גשם. אני מניח שמה שעכשיו קופץ לכם בראש זה סוג של ג'ונגל כזה,
טלגרף קוב – דובי גריזלי ואורקות בצפון ונקובר איילנד
הפוסט הזה מדבר על החוויות שעברתי בטלגרף קוב והוא השני בסדרת הפוסטים על הטיול שלי בונקובר איילנד. על התחלת הטיול, אפשר לקרוא כאן. לפני שנתחיל אני
המסע לעבר כלבי הים הלבנים
המסע לעבר כלבי הים הלבנים 28 שעות עֵרוּת 5 קונקשנים מטוסים שהולכים ונהיים קטנים יותר וגם – ישנים יותר! אינספור עיכובים, כמעט ביטול טיסה בשל
1 מחשבה על “שמורת ווטרטון”
כיף לטייל עם העיניים…לפחות אם לא באמת