התחלתי לחזור למטה, אני ככה הולך לי על השביל, שמש בחוץ, צהריים כשפתאום, על השביל, מולי במרחק מטרים בודדים, דב שחור!
קפאתי. מה עכשיו? אני מסתכל עליו, הוא מסתכל עליי… אני יודע שאסור לרוץ כי אז הוא ירדוף אחריי, אבל מה כן לעזאזל?! אני לא יכול פשוט לעבור לידו ולתת לו כיף (למרות שהייתי רוצה). אז פשוט, צילמתי 🙂 , סתם סתם.
התחלתי לעשות רעש כדי להגיד לו "היי! אני פה, לא באתי להפתיע אותך". בהתחלה הוא הסתכל עליי במבט של "מה אתה רוצה ממני?!" שקצת בלבל אותי, כאילו now what? אבל אחרי עוד כמה רעשים שהוצאתי מהפה שלי הוא פינה את הדרך… זה היה סיום מושלם לביקור ברוקיז בכלל ובווטרטון בפרט!
איזה יום היה לי… בבוקר מוס, אחרי זה שייט באגם ואז דב שחור חמוד מול הפרצוף שלי. מה שעוד יותר מדהים הוא שבמהך הטיול כמעט ולא ראיתי בעלי חיים (חוץ מאיזה אלק) ואז ביום האחרון במקום לא צפוי – שניים!!
עדכון 2020: כנראה שמאז האהבה שלי לדובים רק גדלה והמשכתי לחפש אותם במרחבי קנדה. פגשתי דובי גריזלי בונקובר ודובי קוטב בצ'רצ'יל.
כיף לטייל עם העיניים…לפחות אם לא באמת