טלגרף קוב - דובי גריזלי ואורקות בצפון ונקובר איילנד - The Laughing Traveller
The Laughing Traveller

טלגרף קוב – דובי גריזלי ואורקות בצפון ונקובר איילנד

הפוסט הזה מדבר על מסלול החוויות שעברתי בטלגרף קוב והוא השני בסדרת הפוסטים על הטיול שלי בונקובר איילנד. על התחלת הטיול, אפשר לקרוא כאן.

טלגרף קוֹב

לפני שנתחיל אני רוצה להראות לכם "סיור" שעשיתי בעיר וצילמתי ב-one shot! קמתי מוקדם בבוקר לפני הסיור ותכננתי לעשות לייב שלו אבל בגלל שכמעט ואין קליטה זה לא התאפשר. אז הנה הוא פה 🙂 .

 

מבט על טלגרף קוב

מבט על טלגרף קוב

יוצאים לדרךעל הבוקר הגעתי למשרדי חברת Tide Rip שנמצאים בסוף ה"עיר" (הטיילת). את הסיור הזמנתי כמה חודשים מראש וזה סיור ליום שלם שכולל אחרות צהריים. בקבוצה יש משהו כמו 30 איש שמתחלקים לכמה סירות כך שבכל סירה בערך 10 אנשים. אני נשלחתי ל-Silver bear. יורדים לסירה ויוצאים לדרך. או שלא…

טלגרף קוב

אחרי בערך 200 מטר, כשאנחנו עדיין באיזור הנמל, אני רואה שה"נהג" מתנהג קצת מוזר. יש התראות מכמה שעונים והוא עולה בָּקשר (פלשבק מ-ט-ו-ר-ף לצבא! אבל זה כבר סיפור אחר) ומדווח על התקלה. טו מייק א לונג סטורי שורט היינו צריכים להחליף סירה.

כל הדבר הזה לקח משהו כמו חצי שעה. צריך לחזור לנמל, להעביר את הציוד – חגורות הצלה, משקפות, אוכל ואנשים. הסירה שקיבלנו היא סירה שהנהג פחות מכיר אבל, זה מה יש. היציאה מהנמל היא הקטע הפחות נעים בשייט כי יש גלים והסירה קופצת, וזה מרגיש קצת כמו נסיעת שטח בג'יפ. אז אותה זכיתי לחוות פעמיים 🙁 .

כמה מלים על המלה נהג שמופיעה למעלה. התלבטתי איך נכון לקרוא לאיש הזה. כלומר למכונית יש נהג, למטוס יש טייס, לסירה יש ??? 

סקיפר? זה לא בעברית וזה נראה לי יותר קשור למפרשים… במקרה הזה יש סירת מנוע פשוטה, עם הגה… מפה לשם שלחתי מכתב לאקדמיה ללשון העברית! 

התשובה בהמשך 🙂

איפה הדובים?

הגשם אמנם לא חזק ואנחנו מוגנים אבל הוא לא מפסיק לרדת. יש לנו שייט של משהו כמו שעתיים עד שבכלל מתקרבים לאיזור שאפשר לראות דובים. סימנתי את זה בתמונה למטה באדום אבל הנה ההסבר. אנחנו נמצאים בחלק רחב של המיצר וצריך להכנס לחלקים היותר צרים שלו, (שגם הם לא צרים במונחים ישראליים) שם הסלמונים שוחים והדב אמור לתפוס אותם. תוך כדי שייט, המדריך מחלק מאפינים בגודל עצום וקצת מספר על הדובים אבל ממש לא יותר מדי.

אחרי זה ב-4 עיניים התעניינתי קצת יותר ומסתבר שזאת שנה לא כל כך טובה. היה קיץ קשה ועד שהגעתי לא ירד בכלל גשם. זה אומר שמפלס המים נמוך ולכן לסלמונים קשה לחזור… הדובים צריכים את הסלמונים כדי לאגור שומן לשנת החורף. בינתיים הם אוכלים דברים אחרים כמו צדפות וכו' אבל עד שהסלמון לא יגיע הם לא יילכו לישון. כתבתי בהרחבה על האקו-סיסטם של האי, כאן.

דב ראשון!

תוך כדי השייט, לא יודע למה ואיך, אני מתחיל להפנים שאני לא הולך לראות את הדב כמו שקיוויתי, כמו כאן למשל. בקשר מתקבל דיווח מאחת הסירות האחרות שראו דב. אנחנו שטים לאיזור ומתמקמים במרחק גדול של אולי 200 מטר מהיבשה. כשהדב לא זז די קשה לראות אותו כי הצבע החום מתמזג עם הרקע. למזלנו היא בתנועה! איך אני יודע שזאת נקבה? כי המדריך אמר…  עם המצלמה בזום מקסימלי אני מצליח לראות אותה מתהלכת בכבדות והופכת סלעים בחיפוש אחרי אוכל. חמודה סך הכל. אחרי זה היא נכנסת לטבילה קצרה במים ויוצאת שוב.

ג'יימס הנהג

ככה זה מתחיל – רואים פה דב??

הצילום לא פשוט בכלל – גם יורד גשם מה שגורם לרֵאוּת לא הכי הכי וגם, פקטור שלא חשבתי עליו – הסירה. היא מתנדנדת! יש אדוות כאלה ועכשיו לך תתייצב ותתפקס. בשלב הזה כמובן שהצילום בטלפון הוא חסר תועלת (בגלל המרחק) ואני נשאר רק עם המצלמה. בכל זאת יצאו כמה תמונות טובות 🙂 .

המשכנו במאמצים לחפש דובים ובאמת ראינו עוד דובה, קצת יותר מרחוק ואחרי זה עוד אחת שטיפסה. לסיכום – זה לא כל כך מה שהיה לי בראש מבחינת הסיור. אז החלום נשאר!

בשלב הזה עצרנו על אחד האיים לארוחת צהריים שכללה סנדביצ'ים ושתייה. מה קרה? מרפי בא לביקור. דווקא כשעצרנו פתאום יצאה השמש, הפסיק הגשם ונהיה יפה בחוץ… 

מוקפים באורקות

בדרך חזרה פתאום ראינו סנפיר. ועוד אחד. ועוד. ואנחנו מוקפים באורקות! לא יודע אם זה נשמע מפחיד אבל זה לא… אם קודם היה קשה לצלם את הדב עכשיו זה הרבה יותר!! כי גם הסירה זזה וגם הם לא בדיוק סטטיים… יצא שראינו גם אורקות, גם דולפינים וגם כלבי ים!

מחר אני יוצא לשייט שמתמקד באלה. נראה אם נתקרב אליהם יותר…

אחרי כל התמונות מגיע גם סרטון:

 

יום האוֹרקוֹת!

כמה מלים על האורקות – בעברית הם נקראים "לוויתן קטלן" שזה תרגום ל-Killer Whale (לא יקראו לו "לוויתן רוצח" נכון?) ובעבר נהגו לכנות אותם גם Sea wolves. למה זאבים? כי הם צדים בלהקות! מבחינה טקסונומית הם קרובים יותר לדולפינים מאשר ללוויתנים. מסתבר שיש כמה תתי מינים, למשל יש כאלה שאוכלים דגים ויש כאלה שאוכלים כלבי ים – אלה מינים שונים עם שיטות צייד שונות ושפות שונות.

יש בטלגרפ קוב מרכז לוויתנים קטן שבו ניתן לראות ממש חלוקה לשבטים (pods, clans, etc) עם שמות לכל שבט ולכל פרט. את הפרטים ניתן לזהות עפ"י צורת וגודל הנספיר, קצת כמו טביעת אצבע. לכל אחד יש צורה טיפה שונה.

בבוקר הייתי צריך לעשות צ'קאאוט מהבקתה שלי ואשכרה היה לי קשה. אני חושב שזאת הייתה בין הפעמים היחידות שכתבתי משהו בספר האורחים. וצירפתי פה עוד תגובה של מישהי פשוט כי השתגעתי מהפונט 😀 .

יוצאים לדרך – Johnstone strait

לשייט הזה יצאתי עם חברה אחרת, שנקראת Stubbs island. פה זה כבר היה משהו יותר גדול. רשומים קרוב ל-40 איש שכולם עולים על סירה אחת. לפני שעולים יש תדריך של הקפטן. פנסיונר קנדי שבהתחלה הוא משעשע עד ש… הפך להיות קצת חופר. הצוות כולל גם שתי סטודנטיות לנושאים רלוונטיים שמשמשות כמדריכות בזמן השייט. הפעם שטים לכיוון קצת אחר, ל- Johnstone strait ובגלל שאין צורך להתרחק כל כך, גם הסיור יחסית קצר, משהו כמו 3-4 שעות.

ראינו כמה לוויתנים וגם דולפינים אבל לצערי לא "עשו לנו הופעה" כלומר לא קפצו מחוץ למים עם כל הגוף. מסתבר שלא ממש יודעים מתי ולמה הם עושים את זה. אני מניח שזה חלק מהעניין של לראות חיות בטבע. הקטע שיש פעמים שהקפטן אומר:

There's tons of activity all around us

ואני כזה "מה? איפה?" אין לי מושג על מה הוא מדבר… מן הסתם לא רואים אותם כמו ב-Sea world אבל ככה זה. אני די מתנגד לזה עקרונית ויש על זה סרט תיעודי חזק מ-2013, למי שלא ראה, מומלץ.

בכל אופן כמו שכתבתי קודם, לא יאומן כמה קשה לצלם אותם… תחשבו שיש כמה ופתאום, לשבריר שניה, רואים סנפיר ואז הוא נעלם. אתה נשאר מכוון עם המצלמה לאיזור אבל תכלס אתה לא יודע מתי ואיפה הוא יצוץ שוב. ואז פתאום אחד אחר קופץ בכיוון שונה, מאחוריך למשל. הבנתם את הרעיון. מעניין אם מה שצילמתי בגופרו יסביר את זה… [הערת העורך: הסרט אמנם הסביר את זה אבל חסכתי לכם].

אפשר להגיד שראיתי גם Bald eagle

היו כמה פעמים שפתאום ככה באמצע הים, הקפטן עצר את הסירה, דומם את המנוע והכניס מיקרופון תת ימי כדי לשמוע קולות. חלקכם בטח זוכרים שפעם היו כאלה דיסקים של קולות לוויתנים בשביל להרגע… אז ככה זה נשמע בערך 😉 .

ספרי עיון בסירה

ככה האנשים זזים מצד לצד

 

מתקשה לעזוב

כשחזרתי מהשייט קראתי על איזה מסלול קצר בקרבת מקום והחלטתי ללכת אליו. במרחק של כמה דקות הליכה מטלגרף מסתבר שיש עוד מתחם שלם של קרוואנים. שתבינו, המתחם יותר גדול מהעיר! יש שם קרוואנים נייחים, ניידים, בכל מיני גדלים וזה נראה פסטורלי לגמרי. יצאתי למסלול הקצרצר שהביא אותי למפרץ שקט כזה. כשחזרתי הייתי צריך כבר לעזוב את טלגרף ואשכרה היה לי קשה, לא בא לי לעזוב אותה. היה שם משהו באוירה שבא לי טוב.

קצת בניגוד למה שעתיד לבוא… [מוסיקה של דרמה]

עוזב את האיזור

התחלתי ליסוע דרומה ובדרך עוד עצרתי באגם Hoomak שהיה חביב ויצאה אחלה השתקפות. חשבתי לגוון את הנסיעה ולא ליסוע באותה דרך שבאתי, מה שאומר גם להגיע ליעד אחר, אבל כזה שהסתדר לי עם התכניות. מה שלא ידעתי זה שזאת נסיעה כל הדרך על דרך עפר! Logging road. לא כיף בכלל. זה משהו כמו 60 ק"מ, במהירות של 30 קמ"ש. תחשוב ליסוע ככה בין ת"א לירושלים… אין נפש חיה וכשכבר יש, אלה משאיות שבכלל לא מבינות מה אתה עושה שם… לפחות יצא לי לראות elk בדרך 🙂 .

בסוף הגעתי לעיר חור הזאת (כן סליחה, הייתי קצת עצבני), Gold River, שלא הייתה בה בכלל קליטה לסלולאר. בכל העיר!! מה שדי הקשה עליי למצוא איפה לישון… בתחנת דלק פגשתי מישהי שהפנתה אותי ל-B&B כלשהו שלא היה לו מקום והוא טען שהוא היחיד בעיר. שלח אותי לאיזה מוטל. המוטל היה כזה ישן שהייתה שם טלוויזיה "לא דקה", כמו של פעם… לוויפי היה סיגנל חזק אז הייתי מבסוט, ואז ראיתי שיש איזה 20 רשתות! רשת ללובי, רשת במסדרון, רשת בחדר וכו'. כל שניה אתה קופץ בין רשתות. מרגיז 😖 . הלכתי לפאב היחיד בעיר ואכלתי את המבורגר הבית שהיה אוברקוקד וזהו…

בפוסט הזה אין יותר מדי שינויים מבחינת המפה אבל למי שבכל זאת רוצה, אלה שתי הנקודות במפרצים בימין לנקודה F.

ולמי שתהה, התשובה לשאלה מתחילת הפוסט היא…

על טופינו והחוף המערבי בפוסט הבא!

 

השאירו תגובה

רוצה לשמוע על עוד יעדים לא שגרתיים?

 

מדי פעם, לא יותר מפעם בשבועיים, אשלח לך מייל על טיול, טיפים וכד' 

יש! מעכשיו אנחנו חברים