הרוקיז הקנדיים - הפארק הלאומי באנף קנדה
הרוקיז הקנדיים… וואו, מאיפה להתחיל? בגדול רכס הרים שנמשך מבריטיש קולומביה, קנדה בצפון עד ניו מקסיקו, ארה”ב בדרום.
אם נתמקד בחלק הקנדי אז מדובר בשתי שמורות עיקריות ועוד שתיים יותר קטנות שממש צמודות אליהן (לא יודע למה חילקו את זה… ההפרדה לא מורגשת כשמטיילים). באנף היא השמורה הדרומית בין השתיים ויותר קרובה לקלגארי, ואילו ג’ספר היא הצפונית. שתי הקטנות הן יוהו וקוטנאי.
התכנון שלי היה לנחות בקלגארי ולנסוע לבאנף, משהו כמו 3 שעות נסיעה. נחתתי והלכתי לקחת את הרכב. ברגע של נהנתנות/התרפקות על איך היה לי כיף בילוסטון, החלטתי לשדרג את הרכב ולקחת ג’יפון! זאת אמנם תוספת קטנה במחיר אבל בדיעבד ממש שווה (לי) את זה.
ידעתי שאני נוחת בערב מאוחר (8 וחצי כזה) ולכן הזמנתי מראש מלון בקרבת שדה התעופה. למחרת בבוקר יצאתי לכיוון באנף, לא לפני שעצרתי לסידורים. קודם כל קניון כדי לקנות סים מקומי. אחסוך ממכם את כל ההרפתקה, רק אגיד שציפיתי שזה יילך יותר בקלות… ואחרי זה עצירה בסופרמרקט גדול כדי להצטייד למהלך השבוע, צריך קצת דברים שיהיו באוטו – לחם, נקניק, פירות, ירקות וכו’.
טיפ: אם רוצים קצת לחסוך בכמות הג’אנק שאוכלים מומלץ שתהיה באוטו שקית של גזר גמדי (baby carrots) – אחלה נשנוש!
מבאנף ללייק לואיז
3 שעות מאוחר יותר הגעתי לבאנף, קניתי כרטיס כניסה שנתי ב-68$ (זה נהיה משתלם מעבר לשבוע) שתקף לכל השמורות וכשהגעתי להוסטל שלי (כל הלינות בטיול הוזמנו מראש) ראיתי שהחדר היה ממש פיצי, בקטנה. שאלתי אם יש איזה המלצות למזג אויר כזה כי מן הסתם אין טעם למשל לעלות לתצפית כשבקושי רואים משהו.
איזור באנף
לקחתי מפה ונסעתי ל-Bow falls, שזה הליכה קצרה למפלונים נחמדים. לא משהו מרשים מאוד, אבל חביב. הדבר הבא שראיתי נקרא hoodoos שאלה מן צורות סלע כאלה שנוצרו כתוצאה מכוחות הטבע, רוח ומים. הלכתי לאכול ארוחת ערב באיזה בר ספורט בשם Eddie’s, היה ממש נחמד! משדרים כמה משחקים במקביל, בייסבול ופוטבול, יושב עם בירה והמבורגר, ראש טוב.
קניון ג'ונסטון
למחרת קמתי מוקדם וניסיתי לראות זריחה. קפצתי ל-Vermilion lakes אבל היה אפור מדי. חזרתי להוסטל לאכול ארוחת בוקר מינימלית והתכנון היה לנסוע צפונה לכיוון Lake Louise. יש שתי דרכים להגיע לשם, אחת על הכביש המהיר והשניה שהיא קצת יותר איטית אבל יותר יפה, אז כמובן שבחרתי בה (גם כל הספרים והפורומים אומרים לנסוע בה אז זאת לא החלטה קשה), קוראים לה Bow Valley parkway.
בדרך עצרתי ב-Johnston canyon שהוא גם יחסית מתאים למזג אויר מעונן/גשום כי הולכים בתוך קניון והנוף קרוב (כלומר זה לא איזה תצפית על אגם או משהו כזה). מבחינת טמפרטורה היה מושלם (עבורי) – 6 מעלות, אבל! זה לא כמו בארץ, לא יודע איך להסביר את זה, אולי בגלל שאין רוח. המסלול עצמו בקניון לא ארוך מדי אבל יש אפשרות להמשיך אותו למה שנקרא Ink pots שזה מעין בריכונות קטנות כאלה,יעני “כתמי דיו” (תרגום חופשי).
שמורת Yoho
חזרתי קצת עייף לאוטו, אז התרעננתי עם איזה בננה והמשכתי בנסיעה לשמורת Yoho (אחת מ-4 שמורות באיזור) ובאופן יותר ספציפי ל-Takakkaw falls שהם מפלים גבוהים וממש נראה כאילו המים יוצאים מהסלע! אחרי מסלול קצר שם המשכתי לכיוון Emerald Lake שתכלס אפשר להגיד שזה האגם המשמעותי הראשון שראיתי פה ברוקיז הקנדיים..
אמרלד לייק
לייק לואיז - האגם המפורסם בשמורת באנף
ג'קוזי פרטי בשלג!
מהון להון כבר היה אחרי צהריים והחדר שלי היה מוכן. פתאום קלטתי כמה הוא קרוב לאגם, ממש מרחק הליכה! אז קפצתי לראות אותו בפעם הראשונה (ספוילר: יהיו עוד הרבה). האגם יפה אבל הצבעים לא היו להיט בנקודת הזמן הזאת.
חזרתי לחדר ונזכרתי שיש hot tub! אז החלטתי לבדוק אותו… הוא היה ממוקם בחוץ, כלומר תחת כיפת השמיים, בחוץ 2 מעלות בערך ו…יורד שלג! אני לבד בג’קוזי הזה, פשוט מ-ו-ש-ל-ם!!! נוף של הרי הרוקיז ואני יושב לי ככה ב”מעיין חם”, אכן תמונה סוריאליסטית.
קמתי למחרת בבוקר, מסתכל דרך החלון ולא מאמין. משפשף את העיניים כדי לוודא ו… לא, לא חלמתי. הכל לבן!!!! כל הלילה ירד שלג, איזה מראה זה, קשה לתאר, ואני תל אביבי שכמותי מלא התלהבות. מהר מהר, לפני ארוחת הבוקר ויותר חשוב, לפני שכל התיירים מגיעים, הלכתי לאגם. איך אתאר את הצבע שלו? אפור/ירוק כזה כשכל העצים מסביב מכוסים שלג… הייתי ספיצ’לס!!
כמובן שצילמתי יםםםם תמונות מנקודת התצפית הראשית ואז התחלתי ללכת מסביבו לקבל עוד זוויות. אחרי שקצת מיציתי חזרתי ללודג’ לאכול ארוחת בוקר שאחריה החלטתי שאני יוצא למסלול שמתחיל באגם ומטפס למעלה, Lake Agnes tea house.
הליכה בשלג
כשחזרתי הצבע כבר היה ממש טורקיז חזק כזה, מהמם. אני מתחיל ללכת בשביל, כמובן במגמת עלייה ולא הרבה אחרי זה מתחיל לרדת עליי שלג. אין דבר יותר כיף מזה! זה שלג רך וכיפי כזה, ואני כזה “רק שלא יפסיק”. גם ככה הכל כבר צבוע לבן אבל לא יזיק “לתחזק” את זה. אתה הולך בשביל מכוסה שלג, העצים מכוסים שלג, מדי פעם עוד מצליחים להגניב איזה מבט לעבר Lake Louise וככה הולכים בסבבה. כל הזמן הזה, בחוץ בערך 4-6 מעלות ואני עם חולצת dri-fit ומעיל גשם, זהו!
בדרך ל-Lake Agnes עוברים דרך Mirror Lake אגם קטן עגול יפה כזה וממש כהה. אז כשהוא עוד מוקף בעצים לבנים זה יוצר מראה מיוחד כזה. המשכתי לעלות עוד, לכיוון Agnes ובסוף כשהגעתי רואים setting נחמד כזה עם ה-tea house והכל אבל דווקא מהאגם פחות התלהבתי.
גם לא ישבתי לשתות תה, אבל מה שכן עשיתי המשכתי ללכת עוד קצת לתצפית מטורפת! קוראים לזה ה-Beehive וכשהתחלתי ללכת לשם פתאום גם יצאה שמש, אז יצאו לי תמונות מטורפות!! קלטתי את Lake Louise במלוא “טורקיזיותו“ וגם הצלחתי לתפוס אותו ואת Mirror Lake ביחד אז רואים את השוני בצבעים. בהחלט אפשר להגיד שהמסלול היה מתגמל!! כולי הייתי ב-high כזה. ועכשיו התחלתי בדרך חזרה…
נחסוך את כל התיאור כי תכלס זה אותו מסלול. חזרתי לאוטו שעוד היה מכוסה בשכבה מכובדת של שלג ואמרתי שניסע ל-Moraine Lake מרחק 15 דקות נסיעה משם. בגדול זה האגם שגרם לי לחשוב על הרוקיז הקנדיים בתור יעד. ראיתי איזה תמונה שלו באינטרנט ואז התחלתי לקרוא! אז היו לי ציפיות גבוהות ממנו.
מוריין לייק - עוד אגם יפהפה!
החניתי והלכתי לראות אותו. הוא אמנם לא נראה כמו בתמונה שזכרתי אבל יפה בצורה שונה. בגלל שעכשיו התפאורה מסביב הייתה שונה, שמיים לא בדיוק כחולים ומצד שני עצים והרים מכוסים שלג – כל הדברים האלה ביחד משפיעים על הצבע של המים.
בכל זאת אמרתי שננסה לראות אולי מזווית אחרת זה ישתנה, אז יצאתי להליכה סביב האגם וזה פרט חשוב – כמעט בכל האגמים יש מסלול שהולך לפחות לאורך גדה אחת שלו.
אז באמת, ההליכה מאפשרת לקבל מבטים שונים על האגם. חזרתי לנקודת המוצא וראיתי שיש גבעה קטנה שנקראת Rock pile ממש בשפיץ של האגם, אז טיפסתי עליה והיא מספקת לוקיישן טוב לתמונות ומבט טוב על כל הפסגות שמקיפות את האגם, 10 במספר.
שביל חסום בגלל דובים
אחרי זה היה קטע… כולי הייתי באנרגיות טובות כאלה ואמרתי שננסה לצאת לעוד מסלול. א-מ-מה? על תחילת השביל שמו ממש שלט כזה שאף אחד לא יוכל להגיד שלא ראה, שכדי לצאת לשבילים באיזור הזה צריך קבוצה של מינימום 4 אנשים בגלל סכנת הדובים!
היות והייתי אחד זה היה קצת בעייתי אז חיכיתי כמה דקות לראות אם מגיעים אנשים אבל בגלל שהיה כבר מאוחר (אחרי 4) לא ממש הגיעו… באסה. אצטרך להגיע לכאן שוב.
כמה שנים מאוחר יותר חזרתי לקנדה וראיתי דובי גזירלי בונקובר ודובי קוטב בצ’רצ’יל.
פעם שלישית גלידה
חזרתי ללודג’ שלי והלכתי שוב ל-hot tub אבל לא היה כזה כיף כמו ביום הקודם. דבר ראשון לא ירד שלג ולא היה מספיק קר בחוץ, ודבר שני – היו עוד אנשים… התנגבתי וכו’ ועדיין היה אור בחוץ אז אמרתי שנקפוץ לאגם, ננסה לראות שקיעה, וכך היה! אתם עוקבים? פעם שלישית באותו יום!!
שקיעה עם שמיים צבעוניים כאלה לא ראיתי אבל שמתי לב לעוד מסלול, שהיה לכאורה קצר. השלט אמר משהו כמו 1.7 קילומטר אז אמרתי לעצמי “יאללה בקטנה, נעשה כמה דקות ונחזור לארוחת ערב”. מה שהשלט לא אמר זה שהכל בעלייה…
אז אני מטפס לי וגם קצת שורק ומזייף לעצמי למקרה שהדב מאזין. כבר התחיל להיות מאוחר וחשבתי לחזור כי במהלך השביל אין שלטים שאומרים מה המרחק שנשאר. בסוף ראיתי איזה נקודת אור וזאת אכן הייתה התצפית. הייתה תאורה יפה כזאת, דמדומים ומה שעוד היה יפה זה שהפעם הזווית הייתה שונה ממה שראיתי עד עכשיו אז הייתי מבסוט.
למחרת ביקרתי בשני האגמים שוב…
נהניתם מהפוסט? שתפו!
עוד פוסטים על הרוקיז הקנדיים
שמורת ווטרטון
שמורת ווטרטון וגליישר מונטנה שמורת ווטרטון (Waterton) היא סיפור מעניין כי היא לא ממש מוכרת בקרב רב מבקרי הרוקיז. הסיבה שאני תכננתי להגיע אליה היא
חזרה לבאנף על ה-Icefields parkway, קוטנאי וקאנמור
שמורת קוטנאי והעיר קאנמור התכנית להיום הייתה לנסוע חזרה לבאנף על דרך הקרחונים (זה נשמע מוזר בעברית – Icefields parkway) ולהשלים שם כל מיני מקומות
ג’ספר וסביבותיה – אגם מאלין, ספיריט איילנד, מפלי אטבסקה ועוד
טיול בשמורת ג’ספר והסביבה קמתי למחרת לבוקר די קפוא בג’ספר. קפוא אומר ששמשת הרכב הייתה מכוסה קרח. כדי למשוך קצת זמן שאולי היא תפשיר, הלכתי
2 מחשבות על “הרוקיז הקנדיים – באנף ולייק לואיז”
תמונות מדהימות! כיף לקרוא ולהסתכל
מקסים ועוצר נשימה 🙂