מפלים ברוקיז
נוסעים על קרחון
התחנה הבאה שלי הייתה ה-Icefields center מאיפה שניתן לצאת לאטרציות של הקרחונים. זוכרים שבדרך הלוך הגעתי מאוחר ולא היה לי זמן לעשות את הנסיעה על הקרחון? אז עכשיו הגיע הזמן! הקטע של האטרציה הזאת היא לנסוע על קרחון ברכב מיוחד עם צמיגים ענקיים (למי שמכיר מהצבא, קצת דומה לאושקוש), הקטע שהרכב הזה נוסע בערך 3 קמ"ש…
אז נוסעים ממרכז המבקרים באוטובוס רגיל לנקודה ששם מחכים הרכבים המיוחדים ומשם נוסעים איתם לכיוון הקרחון ועליו. בנסיעה עצמה יש מדריך שמספר קצת על הקרחון ואיך הוא התכווץ בעשורים האחרונים… כשמגיעים לקרחון עצמו יורדים מהרכב ומסתובבים קצת על הקרחון. חוויה נחמדה… נראה לי שזה מסוג הדברים שלמרות שלא בהכרח שווים את הכסף (40 דולר), בכל מקרה עושים אותם כי זה משהו מיוחד.
קטע מצחיק הוא שבתחילת היום שאלתי מישהו בג'ספר כמה זמן ייקח לי להגיע לבאנף והוא אמר לי "3 שעות", ה-3 שעות האלה כבר עברו ואני אולי אולי באמצע הדרך כי היא פשוט כזאת מדהימה וכל הזמן "חייבים" לעצור ובכל מקום, להתרשם, להתלהב, לספוג, לצלם – מה שחייב חייב!
זהו. מגיעים לבאנף
וזהו, ככה נגמר לו יום הנסיעות הזה ונסעתי למלון שלי. הפעם הוא היה קצת מחוץ לעיר, הגעתי כשכבר היה חושך ובניתי על לאכול שם כשהסתבר לי שחדר האוכל סגור 🙁 , אז הייתי צריך לנסוע שוב… בקטנה. המלון עצמו היה ממש יפה!
הגונדולה של באנף
קמתי למחרת בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר כיפית ועם נוף יפה במלון. היה יום בהיר, מה שאומר זמן טוב לקחת את הגונדולה שפספסתי בדרך הלוך. הגונדולה (רכבל) היא אחת האטרצקיות המרכזיות בבאנף. נסיעה של כמה דקות לפסגה של Sulphur mountain מספקת תצפית 360 ממש יפה על העיר וההרים מסביב. יש קרונות של 4 אנשים אז יצא שאיתי בקרון היה זוג אוסטרלי מבוגר שקרע אותי מצחוק. הם שם מצלמים ומסריטים עם מוט סלפי וזרקו כל מיני הערות משעשעות כאלה…
כשמגיעים למעלה יש דק גדול כזה להליכה לתצפית, אפשר להיות שם שעה+, זה די גדול… כמובן שלא משנה לאן מסתכלים רואים יםםםםםםםםםםם עצים! אם מתמקדים באיזור של העיר, הדבר שהכי תפס את העין שלי היה Tunnel mountain שנראה קטנצ'יק ליד כל ההרים מסביב אבל יש לו צורה מאוד ייחודית אז הוא נראה "חמודי" כזה. בהתחלה היו לי יומרות לעשות את הירידה ברגל אבל ויתרתי על הרעיון וכך יצא שאחרי משהו כמו שעה סיימתי את הסיבוב שם, ירדתי למטה והתלבטתי מה לעשות.
שמורת קוטנאי
קאנמור
התחלתי לחזור לכיוון באנף רק שהפעם המשכתי הלאה לעיר בשם Canmore שהיא כבר רשמית מחוץ לגבולות שמורת באנף, ישנתי סתם באיזה Inn הכי אמריקאי כזה… נראית עיירה ממש נחמדה, טיפה יותר גדולה מבאנף וג'ספר אבל עדיין קשה לקרוא לה עיר גדולה.
למחרת בבוקר קמתי, קראתי קצת על מה לעשות באיזור והחלטתי לנסוע למסלול שנקרא Grassi lakes. מתחיל את המסלול ואחרי 200 מטר, על פיצול בשביל יש שלט שאומר "קל / יותר קשה", אז באמת הייתה החלטה קשה אבל בחרתי (נחשו מה).
הלכתי במעלה השביל ובסוף הגעתי לאגמצ'יק די קטן אבל עם השתקפות יפה וכשמקיפים אותו מגיעים לעוד אגם! לידו עליתי עוד קצת למרות שזה לא היה שביל ברור מדי כדי לראות את השני האגמים ביחד ועם שאר הנוף באופק. היה באמת מסלול נחמד. את הדרך חזרה למטה עשיתי בדרך שלא בחרתי בהלוך (כבר ניחשתם מה בחרתי?!) וטוב שעשיתי ככה כי היא באמת הייתה קצת יותר מאתגרת.
אחרי זה הסתובבתי קצת בעיר, עשיתי קצת window shopping בחנויות כיפיות כאלה ואז הלכתי ל"פארק הירקון" שלהם. זה שיגע אותי… אני רואה אנשים עושים הליכות, רצים, רוכבים על אופניים, כמו אצלנו בפארק, אבל כשאתה מרים ת'ראש ואתה רואה מה יש להם שם, זה "לא להאמין"! כל הפאקין' רוקיז עם נהר שחוצה, כן, אין ספק, כמעט כמו הירקון שלנו…
חוץ מזה, מקאנמור אפשר לעשות מזחלות האסקיז וממש בא לי אבל א) בתקופה הזאת של השנה הם לא עושים ממש "רכיבות" אלא ביקור איפה שמגדלים אותם, לא שזה רע לראות את כל הגורים המתוקים! וב) היה סגור אז נאלצתי לוותר. יש שם גם מבשלת בירה מקומית אבל לא התחשק לי לעשות סיור… אז בארוחת ערב פשוט שתיתי את הבירה שלהם, מן פשרה כזאת 🙂 .
הלכתי לישון כי למחרת יש לי נסיעה ארוכה לשמורה פחות מתויירת אבל…
נראה מרהיב תמונות מעולות והכל נראה חלומי