שמורת קוטנאי והעיר קאנמור

התכנית להיום הייתה לנסוע חזרה לבאנף על דרך הקרחונים (זה נשמע מוזר בעברית – Icefields parkway) ולהשלים שם כל מיני מקומות שלא ביקרתי בהם בדרך הלוך. התחלתי בנסיעה להר בשם Edith Cavell, נסיעה יפה בכביש שמתפצל מהכביש הראשי. בדרך להר עצרתי גם באגם באותו שם אבל הוא לא היה מרשים במיוחד.

כבר שם היה קצת קר ואכן בהמשך הנסיעה התחיל לרדת שלג, אבל קל. אחרי עוד 10 דקות נסיעה הגעתי לחניון של ההר, עם שלג בחוץ אז אני מבסוט. זה מסלול לא ארוך מדי שבסופו רואים קרחון בתחתית ההר.

מפלים ברוקיז

משם המשכתי לשני המפלים המפורסמים על הכביש הזה – Sunwapta ו- Athabasca למרות שכבר הייתי בהם. הקטע שבאחד הערבים קודם הסתכלתי על התמונות שלי וגם על תמונות באינטרנט של Sunwapta falls והם נראו יותר יפים ממה שאני ראיתי, הייתה שם איזה זוית צילום שרציתי למצוא, היא לא נראתה רחוקה מאיפה שהייתי אז ניסיתי את מזלי. את התוצאה תשפטו בעצמכם… (לא הצלחתי להגיע ל"עיגול" המלא 🙁 ).

נוסעים על קרחון

התחנה הבאה שלי הייתה ה-Icefields center מאיפה שניתן לצאת לאטרקציות של הקרחונים. זוכרים שבדרך הלוך הגעתי מאוחר ולא היה לי זמן לעשות את הנסיעה על הקרחון? אז עכשיו הגיע הזמן! הקטע של האטרציה הזאת היא לנסוע על קרחון ברכב מיוחד עם צמיגים ענקיים (למי שמכיר מהצבא, קצת דומה לאושקוש), הקטע שהרכב הזה נוסע בערך 3 קמ"ש…

אז נוסעים ממרכז המבקרים באוטובוס רגיל לנקודה ששם מחכים הרכבים המיוחדים ומשם נוסעים איתם לכיוון הקרחון ועליו. בנסיעה עצמה יש מדריך שמספר קצת על הקרחון ואיך הוא התכווץ בעשורים האחרונים…

כשמגיעים לקרחון עצמו יורדים מהרכב ומסתובבים קצת על הקרחון. חוויה נחמדה… נראה לי שזה מסוג הדברים שלמרות שלא בהכרח שווים את הכסף (40 דולר), בכל מקרה עושים אותם כי זה משהו מיוחד.

קטע מצחיק הוא שבתחילת היום שאלתי מישהו בג'ספר כמה זמן ייקח לי להגיע לבאנף והוא אמר לי "3 שעות", ה-3 שעות האלה כבר עברו ואני אולי אולי באמצע הדרך כי היא פשוט כזאת מדהימה וכל הזמן "חייבים" לעצור ובכל מקום, להתרשם, להתלהב, לספוג, לצלם – מה שחייב חייב!

זהו. מגיעים לבאנף

משם המשכתי בנסיעה רציפה יחסית לבאנף (בדרך עוד עצרתי בלייק לואיז אבל שששש!). הגעתי לאיזור לקראת שעת שקיעה אז קפצתי לאיזור Lake Minnewanka ו- Two Jack lake. לא הייתה ממש שקיעה כמו שחשבתי אבל זה לא אומר שלא היה יפה. ישבתי שם קצת ובהיתי. אחרי כמה זמן שיניתי עמדה ולידי היה איזה היפי שניגן בגיטרה. ניסיתי רק לצלם אותו כי זה היה setting נחמד כזה ואז הוא התחיל לדבר איתי, אמר לי שאני חייב לבוא לשם בחורף כי אז זה ממש נראה כמו מראה.

וזהו, ככה נגמר לו יום הנסיעות הזה ונסעתי למלון שלי. הפעם הוא היה קצת מחוץ לעיר, הגעתי כשכבר היה חושך ובניתי על לאכול שם כשהסתבר לי שחדר האוכל סגור 🙁 , אז הייתי צריך לנסוע שוב… בקטנה. המלון עצמו היה ממש יפה!

הגונדולה של באנף

קמתי למחרת בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר כיפית ועם נוף יפה במלון. היה יום בהיר, מה שאומר זמן טוב לקחת את הגונדולה שפספסתי בדרך הלוך. הגונדולה (רכבל) היא אחת האטרצקיות המרכזיות בבאנף. נסיעה של כמה דקות לפסגה של Sulphur mountain מספקת תצפית 360 ממש יפה על העיר וההרים מסביב.

יש קרונות של 4 אנשים אז יצא שאיתי בקרון היה זוג אוסטרלי מבוגר שקרע אותי מצחוק. הם שם מצלמים ומסריטים עם מוט סלפי וזרקו כל מיני הערות משעשעות כאלה…

כשמגיעים למעלה יש דק גדול כזה להליכה לתצפית, אפשר להיות שם שעה+, זה די גדול… כמובן שלא משנה לאן מסתכלים רואים יםםםםםםםםםםם עצים! אם מתמקדים באיזור של העיר, הדבר שהכי תפס את העין שלי היה Tunnel mountain שנראה קטנצ'יק ליד כל ההרים מסביב אבל יש לו צורה מאוד ייחודית אז הוא נראה "חמודי" כזה.

בהתחלה היו לי יומרות לעשות את הירידה ברגל אבל ויתרתי על הרעיון וכך יצא שאחרי משהו כמו שעה סיימתי את הסיבוב שם, ירדתי למטה והתלבטתי מה לעשות.

שמורת קוטנאי

החלטתי על שמורת Kootenay שהיא אחת מ-4 השמורות באיזור הזה של הרוקיז. תכלס יש כביש אחד שחוצה אותה ולאורכו כמה דברים לראות. התחלתי במסלול שנקרא Stanley glacier, מסלול של כמה שעות לראות קצה קרחון. שוב, לא תמיד היעד הסופי זה הדבר, כי גם הדרך יפה.

אחרי שעתיים-שלוש חזרתי לאוטו והמשכתי בנסיעה ל-Marble canyon שבספר לא סומן עם כוכב אבל היה מאוד יפה. והיעד האחרון ב"שמורה" הזאת היה משהו שנקרא Paint pots שכן סומן עם כוכב, אבל! לא הבנתי מה אני אמור לראות…

כלומר עשיתי את המסלול, היו שם כמה "שלוליות" באמת בצבעים שונים קצת בגלל מינרלים באדמה אבל לא משהו קריטי (יכול להיות שכשיש יותר מים האפקט יותר חזק…). עד כדי כך לא הבנתי מה צריך להיות שם שאפילו אין לי תמונה!

קאנמור

התחלתי לחזור לכיוון באנף רק שהפעם המשכתי הלאה לעיר בשם Canmore שהיא כבר רשמית מחוץ לגבולות שמורת באנף, ישנתי סתם באיזה Inn הכי אמריקאי כזה… נראית עיירה ממש נחמדה, טיפה יותר גדולה מבאנף וג'ספר אבל עדיין קשה לקרוא לה עיר גדולה.

למחרת בבוקר קמתי, קראתי קצת על מה לעשות באיזור והחלטתי לנסוע למסלול שנקרא Grassi lakes. מתחיל את המסלול ואחרי 200 מטר, על פיצול בשביל יש שלט שאומר "קל / יותר קשה", אז באמת הייתה החלטה קשה אבל בחרתי (נחשו מה).

הלכתי במעלה השביל ובסוף הגעתי לאגמצ'יק די קטן אבל עם השתקפות יפה וכשמקיפים אותו מגיעים לעוד אגם! לידו עליתי עוד קצת למרות שזה לא היה שביל ברור מדי כדי לראות את השני האגמים ביחד ועם שאר הנוף באופק. היה באמת מסלול נחמד. את הדרך חזרה למטה עשיתי בדרך שלא בחרתי בהלוך (כבר ניחשתם מה בחרתי?!) וטוב שעשיתי ככה כי היא באמת הייתה קצת יותר מאתגרת.

אחרי זה הסתובבתי קצת בעיר, עשיתי קצת window shopping בחנויות כיפיות כאלה ואז הלכתי ל"פארק הירקון" שלהם. זה שיגע אותי… אני רואה אנשים עושים הליכות, רצים, רוכבים על אופניים, כמו אצלנו בפארק, אבל כשאתה מרים ת'ראש ואתה רואה מה יש להם שם, זה "לא להאמין"! כל הפאקין' רוקיז עם נהר שחוצה, כן, אין ספק, כמעט כמו הירקון שלנו…

חוץ מזה, מקאנמור אפשר לעשות מזחלות האסקיז וממש בא לי אבל א) בתקופה הזאת של השנה הם לא עושים ממש "רכיבות" אלא ביקור איפה שמגדלים אותם, לא שזה רע לראות את כל הגורים המתוקים! וב) היה סגור אז נאלצתי לוותר. יש שם גם מבשלת בירה מקומית אבל לא התחשק לי לעשות סיור… אז בארוחת ערב פשוט שתיתי את הבירה שלהם, מן פשרה כזאת 🙂 .