הפוסט הזה מדבר על מסלול טיול בנובה סקוטיה והוא החמישי בסדרת הפוסטים על הטיול שלי בניו אינגלנד. 

להתחלת הטיול בכללבשמורת אכדיה במיין – לחצו כאןלהתחלת החלק של נובה סקוטיה – כאן.

 

התעוררתי בבוקר ובדקתי שוב את התחזית. עכשיו היא הייתה יותר מפורטת והיה פירוט ברמת שעה שאמר שעד 2 בצהריים רק מעונן (כלומר לא יורד גשם), מ-2 הסיכוי לגשם הוא 30% ומ-4 זה 60%. אז חשבתי שנתחיל מה"סקייליין טרייל" שהוא כנראה מסלול ההליכה הכי מפורסם בקייפ ברטון, ואחרי זה נמשיך לפי מזג האויר. 

נסענו מאינגוניש לתחילת המסלול שנמצאת ליד צ'טיקמפ בצד השני של קייפ ברטון. בחלקים מסויימים של הכביש (כפי שניתן לראות במפה) "יוצאים מהפארק" שזה קצת מצחיק כי אתה על הכביש היחיד, אבל… שיהיה.

הייקינג בסקייליין טרייל

כמובן שבנסיעה חווינו שוב/כרגיל את צבעי השלכת המטורפים שממש נראים כמו ציור! עם ההרים (יותר גבעות) שמלאים בעצים. כשהגענו לאיזור של המסלול הייתי מופתע מכמה הוא לא משולט, כי חשבתי שהמסלול יזכה לקצת יותר שלטים, או שלטים יותר ברורים. אחרי שהחנינו, גם השלטים בתחילת החלק הרגלי לא היו ברורים, כלומר יש שתי אפשרויות – קצרה וארוכה ולא ברור בדיוק מה יש בכל אחת אז לקחנו את הארוכה. בדיעבד הסתבר שהיא לא הייתה "נחוצה" אבל עדיין, הייתה הליכה יפה בין עצים ובשטח פתוח שהייתה שונה מהדברים שעשינו עד אז.

אחרי קצת יותר משעה הגענו לשביל עץ כזה שהוביל לתצפית מטורפת! חכו רגע עם הנופים, הייתה שם רוח ממש חזקה אז אם אתם מתכננים להגיע לכאן עם רחפן, תיזהרו. ועכשיו לנוף… 

בצד אחד ניתן לראות את האוקיינוס שלצערי לא היה איזה משהו מיוחד אבל בצד השני היה את הרכס ההזוי הזה שפשוט מלא בעצים צבעוניים! כל מיני ירוקים וצהובים (דווקא פה ראינו פחות אדומים). בדרך חזרה לאוטו ראיתי איזה ציפור, משהו כמו חוגלה אבל בטח יש לה שם אחר.

עוד משהו שראינו בדרך היה איזור מגודר, אתם יודעים, באמצע שום מקום, כן? מה מסתבר? רצו לבדוק את ההשפעה של moose (אייל קורא) על היער, אז סגרו איזור קטן ובמשך 20 שנה יראו אם יש הבדל בין מה שגדל בתוך הגדר לבין מה שגדל מחוץ לגדר, מבחינת קצב גדילה וכו'. מסתבר שיש הרבה איילים באיזור אבל לא יצא לי לראות.

מסלולים אחרונים בקייפ ברטון

בכל אופן, עדיין לא ירד גשם, אז החלטנו לעשות עוד מסלולים קצרים והבא בתור היה Macintosh brook, מסלול קצר וקל של 20 דקות שבסופו מפל קטן. ההליכה עצמה הייתה ממש סבבה ביער כזה, ובלי עליות. אחרי זה עצרנו ב-Rustys Anchor לקחת סנדביצ'ים ונסענו ל-Red river, עיירה קטנה קצת צפונה משם. 

בדרך חזרה עשינו את Bog (חוץ משם המסלול יש למלה גם משמעות), מסלול של רבע שעה שיש בדרך כמה צמחים טורפים. היה לנו מזל אז המשכנו לעוד מסלול, Le Buttereau, שתכלס לא היה ממש שווה את זה, ואולי זה היה הרמז, כי בדרך חזרה לאוטו התחיל לרדת גשם!

 
צמחים טורפים

ביי ביי קייפ ברטון

הפעם ישנו ב-B&B מחוץ לצ'טיקמפ. המקום היה ממש אחלה ונתן תחושה כפרית (צימרית כזאת). בארוחת בוקר למחרת פגשנו ודיברנו עם עוד כמה אנשים והיה מעניין כזה, אבל כשבאנו לצאת היה גשם מטורף! ברמה שבקושי יכולנו להגיע לאוטו, אבל אולי זה טוב כי התכנון ליום הזה היה בעיקר נסיעה, במטרה לקצר מרחקים.

תכננו עוד עצירה אחת בנובה סקוטיה, במזקקת וויסקי בשם Glenora. המזקקה היחידה בעולם מחוץ לסקוטלנד שמותר לה להשתמש בשם "Glen" בשם שלה. זה היה סוג של סגירת מעגל כי כמה שנים קודם עשיתי טיול מזזקות בסקוטלנד. עשינו את הסיור שהסבירו קצת על תהליך הייצור של וויסקי (לא חידש לי שום דבר) והוויסקי עצמו לא היה טעים במיוחד, בקיצור עצירה שהיא ממש לא חובה, וזאת הייתה העצירה האחרונה שלנו בקייפ ברטון. עכשיו ממשיכים בנסיעה לניו ברונסוויק כדי לראות את ה-Hopewell rocks.

 
השארת תגובה