מכאן הייתה נסיעה לטלגרף קוב, של משהו כמו 3 שעות. תכלס נסיעה די משעממת, כלומר בין עצים ירוקים, אבל זה כבר פחות מרגש בשלב הזה. לא הבנתי כמה המקום הזה חור עד שהגעתי אליו. הקטע גם שהכביש לא צמוד לחוף… זה כל כך חור שאפילו אין פה וויפי! כלומר אם אתם מתעקשים, אפשר לשלם אבל גם הם בעצמם אומרים שהחיבור לא טוב.
מכירים את זה שאתם מגיעים למקום כלשהו ומשהו פשוט מסתדר לכם? קשה להסביר את זה אבל ככה הרגשתי. בואו נגיד שגם העובדה שהגשם הפסיק עזר, אבל המקום פשוט מהמם! יפה ופסטורלי כזה וגם הייתה תאורה נעימה. הבתים הצבעוניים עם הסיפורים שלהם, נתנו הרגשה של מוזיאון (בקטע טוב). הקפתי את כל הנמל ועשיתי הליכה קצרה.
ממש בקצרה על המקום – הוא הוקם ב-1911 כתחנת טלגרף (הגיוני לא?) ובשנים יותר מאוחרות היא שימשה כבסיס לתעשיית העץ (logging) באיזור. כיום, זה היישוב האחרון מסוגו בונקובר איילנד, כלומר עם ה-broadwalk הזה שבנוי על המים.