בשנים האחרונות עשיתי כמה "רואד טריפס" והפוסט הזה ידבר על 4 דברים שעושים רואד טריפ טוב, בעיניי. ניסיתי לסדר אותם לפי סדר ההגעה אליהם בטיול ולא בהכרח לפי סדר החשיבות
1. האוטו
אחד הדברים שאני אוהב בלטייל בצפון אמריקה זאת האפשרות לקחת אוטו שבחיים לא הייתי נוהג עליו בארץ במחיר סביר לגמרי. בארץ אני נוהג על מאזדה 2 כך שכל דבר גדול יותר, חדש יותר, גבוה יותר וכו' זה משהו.
ההתנסות הטובה הראשונה שלי הייתה כשנחתתי בג'קסון הול בדרך לפארק ילוסטון. עזבו רגע את זה שאיך שאתה יורד מהמטוס יש נוף מטורף… בחרתי אוטו רגיל ובמקרה יצא שקיבלתי אחד ממש חדש, שהיו עליו רק 4 מיילים! אבל, בעצירה הראשונה שעשיתי (באיזה תצפית, עם בירה) ראיתי שהאוטו לא ננעל. מה עושים? חזרתי לשדה התעופה שיחליפו לי בטריות או משהו… הביאו שלט ספייר, החליפו בטריות – שום דבר לא עזר. מפה לשם הציעו לי אוטו אחר, כנראה מקלאס גבוה יותר ובחרתי דודג' ג'רני, שבאותה נקודת זמן לא הכרתי. סתם נראה ג'יפון חמוד כזה 🙂 .
בימים הבאים גיליתי בו עוד ועוד פיצ'רים חמודים – נראה לי שהכי הלתהבתי מהעובדה שגם ההגה וגם המושב מחוממים! אתם לא מבינים איזה ליגה זה! כשאתה קם בבוקר, נוסע לחפש איזה דב ואתה יושב באוטו, נוקש שיניים… החום בהגה גורם לך לנהוג עם שתי ידיים על ההגה והמושב פשוט נעים. בנוסף, בשביל להניע לא צריך מפתח, אז נכנסים לוחצים על כפתור וזהו. כל כך פשוט. בקיצור, בטיול שעשיתי שנתיים אחר כך בחרתי אותו שוב.
דרך אגב, החוויה של הרכב די שונה בין אירופה וארה"ב. באירופה בדרך כלל מקבלים רכב יותר קטן וידני, סטייל רנו קליו כזה. הנה דוגמא.
2+3. כבישים ונופים
אני ממש אוהב לטייל אבל לצערי יש לי חוש כיוון שהייתם מאחלים לאויבים שלכם. זאת אחת הסיבות שאני בוחר יעדים "קטנים" ומרוחקים שיש פחות סיכוי שאלך לאיבוד שם.
ניקח רגע את ילוסטון בתור דוגמא. שדה התעופה ממוקם ליד איזה עיירה קטנה והדרך לשמורה ממש קלה! רוצים עוד דוגמא? האיים האזוריים (קבוצה של 9 איים שעתיים טיסה מפורטוגל) – סן מיגל זה האי הגדול ביניהם אבל עדיין יחסית קטן עם כביש היקפי אחד וכמה ערים, ואל דאגה, בערים הצלחתי להתסבך קצת… 🙁 .
אז… אחרי שבחרתי אוטו והתחלתי לנסוע ולהנות מהכל, מגיעים המרחבים האדירים, הרוגע בכבישים והנופים – זה יכול להיות הרים עצומים שרואים כל הזמן (מישהו אמר רוקיז?), הרבה ירוק מכל עבר (אזוריים, סקוטלנד), אגמים, מפלים, whatever!
עוד משהו שאני אוהב בקשר לרואד טריפס ביעדים איזוטריים ולא בשיא העונה זאת האפשרות לעצור מתי שבא לי, איפה שבא לי, להנות מהטבע לכמה רגעים, לקחת כמה תמונות ולהמשיך. לפעמים אני אפילו משאיר את המנוע דלוק, שואף קצת אויר וחוזר.
כמה טיפים לנסיעה בדרכים:
- (אם אתם לבד) שימו את המפה בכיסא לידכם בשביל האופציה להעיף מבט חטוף במקרה הצורך. אני מדבר על מפה של השמורה, או האי שאתם נמצאים בו שלא תמיד מספיק מפורט בווייז/גוגל מפס
- תקנו קצת נשנונים לדרך. באמריקה אני אוהב לקנות גזר גמדי, זה אחלה וזה לא ג'אנק
- קחו סנדביץ' ושתייה שיהיה לכם למסלול הליכה. ככל שמתרחקים מנקודת העצירה עם הרכב, ככה יהיו לידכם פחות אנשים!
4. מוסיקה טובה
אחרי כמה שעות נהיגה, כשאני מרגיש יותר נוח וסבבה עם האוטו והסביבה אפשר להתחיל לדבר על מוסיקה. אני אף פעם לא מביא משהו מהבית, כדי קצת להתחבר לאוירה המקומית.
וזה עוד יתרון מבחינתי לטיולים באמריקה (ארה"ב וקנדה) – כבר לא נדיר לקבל אוטו עם רדיו לוויני שמכיל עשרות תחנות של מוסיקה (ולא מוסיקה) מכל סוג שעולה לכם לדמיון – קלאסיק רוק, רוק שנות ה-90, גראנג', ברוס ספרינגסטין (תחנה שלמה, כן?), בילי ג'ואל וזה לא נגמר…
נשמע מדהים נכון? הקטע שאפילו אז, אם אתם מוצאים תחנה שאתם אוהבים, סביר להניח שתשמעו הרבה שירים חוזרים על עצמם… מסיבה לא ברורה, כי הרי יש להם אלפי שירים, יש הרבה מחזור – לך תבין. עדיין אפשר לעבור בין שנות ה-70, קאנטרי, דיסקו, ועוד ועוד.
מה אתם הכי אוהבים לשמוע? הכנתי פה כמה פלייליסטים:
רוק קלאסי
קאנטרי
שנות ה-80 אבל לא זבל
מוסיקה קלילה
איזה שירי רואד טריפ אתם הכי אוהבים? יצא לכם לנהוג באיזה רכב מגניב? יעד מיוחד? ספרו לי על זה בתגובות!
עוד רואד טריפס שעשיתי
- סקוטלנד – מאדינבורו לספייסייד (איזור וויסקי) לאינברנס בצפון, לאי סקאי ומשם חזרה. דווקא פה במקרה יצא אוטו מפנק, אאודי A4
- ראוניון – אי צרפתי קטן ליד מדגסקר/אפריקה
- ניו אינגלנד ונובה סקוטיה – שכרתי אוטו בבוסטון, נסעתי צפונה דרך מיין וחציתי את הגבול לקנדה, ניו ברונסוויק ונובה סקוטיה
