אחד הדברים שאני אוהב בלטייל בצפון אמריקה זאת האפשרות לקחת אוטו שבחיים לא הייתי נוהג עליו בארץ במחיר סביר לגמרי. בארץ אני נוהג על מאזדה 2 כך שכל דבר גדול יותר, חדש יותר, גבוה יותר וכו' זה משהו.

ההתנסות הטובה הראשונה שלי הייתה כשנחתתי בג'קסון הול בדרך לפארק ילוסטון. עזבו רגע את זה שאיך שאתה יורד מהמטוס יש נוף מטורף… בחרתי אוטו רגיל ובמקרה יצא שקיבלתי אחד ממש חדש, שהיו עליו רק 4 מיילים! אבל, בעצירה הראשונה שעשיתי (באיזה תצפית, עם בירה) ראיתי שהאוטו לא ננעל. מה עושים? חזרתי לשדה התעופה שיחליפו לי בטריות או משהו… הביאו שלט ספייר, החליפו בטריות – שום דבר לא עזר. מפה לשם הציעו לי אוטו אחר, כנראה מקלאס גבוה יותר ובחרתי דודג' ג'רני, שבאותה נקודת זמן לא הכרתי. סתם נראה ג'יפון חמוד כזה 🙂 .

בימים הבאים גיליתי בו עוד ועוד פיצ'רים חמודים – נראה לי שהכי הלתהבתי מהעובדה שגם ההגה וגם המושב מחוממים! אתם לא מבינים איזה ליגה זה! כשאתה קם בבוקר, נוסע לחפש איזה דב ואתה יושב באוטו, נוקש שיניים… החום בהגה גורם לך לנהוג עם שתי ידיים על ההגה והמושב פשוט נעים. בנוסף, בשביל להניע לא צריך מפתח, אז נכנסים לוחצים על כפתור וזהו. כל כך פשוט. בקיצור, בטיול שעשיתי שנתיים אחר כך בחרתי אותו שוב.

דרך אגב, החוויה של הרכב די שונה בין אירופה וארה"ב. באירופה בדרך כלל מקבלים רכב יותר קטן וידני, סטייל רנו קליו כזה. הנה דוגמא.