אחרי שנה כזאת (2020, קורונה וזה) היה לי ברור שאני צריך טיול.
לא סתם טיול. טיול רציני.
אז איזה יעד יותר מתאים לזה מאשר א-ל-ס-ק-ה?? לפי כל המאפיינים (שלי ושל היעד) כבר הייתי אמור להיות באלסקה. אבל איכשהו זה לא יצא.
תמיד הרגיש לי שאני צריך יותר זמן, שכדאי לבקר שם באוגוסט אבל אני בכלל מעדיף לנסוע על תקופת החגים שהיא בספטמבר… טו מייק א לונג סטורי שורט – הפעם הלכתי על זה!
תכנון טיול עצמאי באלסקה
התחלתי לתכנן את הטיול והבנתי שזה תכנון לא שגרתי בעליל.
מה זה אומר לא שגרתי?
בדרך כלל אני מגיע ליעד, שוכר רכב ומתחיל לטייל. אני מזמין מראש מקומות לינה ואם צריך גם אטרקציות חשובות כדי שיהיו לי עוגנים.
אבל באלסקה זה מרגיש כאילו כל דבר מורכב – מאיפה מתחילים בכלל:
- איך להגיע מנקודה א' ל-ב' – בנסיעה או עם מעבורת? (שאין כל יום)
- אחרי זה ניסיתי להבין למשל זמן נסיעה בין שתי נקודות שעניינו אותי. נשמע טריוויאלי נכון? שמתי אותם בגוגל מאפס ו… אופס.
קיבלתי מסלול נסיעה אחר לגמרי כי ה"כביש" (ניגע בזה בהמשך) שאני רוצה לנסוע בו סגור כרגע ואין דרך להגיע למידע הזה! - דוגמה נוספת הייתה עיר ששקלתי להגיע אליה אבל הדרך היחידה להגיע היא דרך מנהרה עם לוחות זמנים בה כל פעם כיוון אחד פתוח לנסיעה.
כשבאתי להזמין את המעבורת התבקשתי להזין את הרכב שיהיה לי, שעוד לא שכרתי מן הסתם, אבל זאת כבר בעיית UX (חווית משתמש) וזה לסיפור אחר 🙂
כל זה עוד בלי לדבר על כבישים עם הגרלות או מקומות שבדיוק שירות המעבורות אליהם הסתיים ובכלל לא ברור אם אפשר להגיע אליהם!
חושבים על טיול באלסקה? ממליץ בחום לדבר עם עופר גלמונד כדי לתכנן את המסלול האופטימלי עבורכם.
התחלת הטיול
בעולם ה-SEO שכתבתי עליו פה, יש מושג שנקרא (Time To First Byte) TTFB שקשור למהירות טעינת העמוד. השאלתי את ראשי התיבות כדי לבדוק מה היה ה-Time To First Bed שלי – כלומר כמה זמן לקח לי מהרגע שעזבתי את הבית שלי בת"א עד להגעה למלון באנקורג'.
- הגעה לנתב"ג שלוש שעות לפני הטיסה
- טיסה של 11 שעות ל-NY
- קונקשן ארוך (מאוד)
- טיסה של 8 שעות ל-AK (+איסוף מזוודות ושאטל למלון)
אז ה-TTFB שלי בטיול הזה היה 33 שעות!! כן, שמעתם נכון. רק אחרי 33 שעות הגעתי למיטה ויכולתי לעבור למצב מאוזן ובזאת שברתי את השיא של הטיול שלי מלפני הקורונה בו צפיתי בכלבי ים לבנים במזרח קנדה.
נחיתה רכה
קמתי בבוקר ליום חדש. בגלל הג'טלג והכל קמתי מאוד מוקדם והייתי צריך להעביר קצת זמן עד לאיסוף הרכב אז יצאתי לסיבוב על האגם, הליכת בוקר קלילה כזאת, כדי להתחיל להכנס לאווירה. הפעם הלכתי לכיוון אחר מאשר בערב הקודם. שמיים כחולים, אוויר נקי, טמפ' קרירה של 8-10 מעלות כזה. מוש-לם.
הסתבר לי שמדובר באגם/שדה תעופה עם התנועה הכי גדולה של מטוסי ים בעולם! לרב מדובר במטוסים קטנים של עד 10 אנשים בערך שמסוגלים להמריא ולנחות על מים. בעבר כבר טסתי במטוס כזה "לא רחוק משם" בונקובר איילנד.
אחרי כמה תדריכים וחתימה על ניירת אספתי את הרכב מ-GoNorth, אחת משתי סוכניות השכרת רכב שלא עושות בעיה עם ביטוח בדרכי עפר, ויצאתי לדרכי. זה אומר להגיע לסופרמרקט הקרוב כדי להצטייד במים, ביף ג'רקי, גזר גמדי ו-trail mix (אנרגיה זמינה למסלולי הליכה), בנוהל (כן, יש לי "נוהל התארגנות" בצפון אמריקה).
איך להזהר מדובים
באלסקה יש הרבה מאוד דובים וזה חלק מאוד נוכח בטיול באלסקה (בניגוד לטיולי טבע אחרים בלי טורפים יבשתיים). כל הזמן צריך להיות מה שנקרא Bear aware כי מפגש כזה יכול להיות לא הכי נעים. יש כמה אמצעים להתמודד עם התופעה כשהבולטים הם פעמון דובים וספריי דובים.
את פעמון הדובים מחברים לתיק והרעיון שלו הוא לא להגיע בכלל למפגש הזה, לעשות רעש תמידי וכך הדב לא יופתע מאיתנו וישמור מרחק. הספריי הוא בעצם סוג של גז פלפל שצריך לרסס לכיוון הדב במידה והוא מתקרב. סתם ככה לידע כללי, זה לא נדיר לראות מקומיים שהולכים עם שוטגאן…
הייק ראשון באלסקה!
בגדול המסלול שלי היה סוג של עיגול גדול שנמשך שבועיים והתחיל בנסיעה צפונה מאנקורג' לכיוון שמורת הדנאלי (מפה בתחתית הפוסט). בדרך עצרתי ב-Hatcher Pass – כשעה וחצי צפונית לאנקורג'. האצ'ר פס זה קטע נסיעה (חלקו כביש סלול וחלקו דרך עפר) מאוד יפה ויש בסביבה שלו לא מעט מסלולי הליכה באורכים ודרגות קושי שונות.
אחד המסלולים הפופולריים הוא April bowl – מסלול של 3.5 ק"מ בדרגת קושי בינונית. מחנים את הרכב ומתחילים לעלות. נמצאים בעמק יפהפה ובפסגת המסלול רואים שניים או שלושה אגמים בצבעים שונים.
זה לא היה האגם הכי יפה שראיתי בחיים אבל אתם מכירים את זה שהדברים "מתחברים לכם"? מבחינת הטיימינג – יום ראשון בטיול ומזג אוויר מושלם, נוסע לי ברכב חדש בכבישים יפים ואז יוצא למסלול קצר ומקבל נוף פצצה.
זה נותן תחושה טובה ובוסט להמשך הדרך. תבינו שזה היום הראשון בטיול שלי ומפה זה רק הלך והשתפר!!!
מסלול נוסף מומלץ (שלא עשיתי) באזור הוא Reed lakes, אבל מדובר כבר במסלול יותר קשה באורך של 14 ק"מ.
מוסה או מוסית?
המשכתי בנסיעה צפונה למקום שנקרא Knik river. בנסיעה לשם יש קטע על הגבול בין מפחיד למגניב שאתה מרגיש כאילו אתה נוסע לתוך ההר. תחשבו שמולכם הר גבוה שמתרומם אנכית והכביש מגיע ממש עד לתחתית ההר…
ישנתי בלודג' שנמצא בסוף הכביש. כלומר קצת לפני ההגעה אליו ראיתי שלט, קצת מלחיץ אני חייב לציין, שאומר "End of road" אז תהיתי לעצמי מה קורה אחר כך… אולי יש מצוק? אולי זה סוף העולם? מי יודע… נסעתי לבדוק.
בסוף הכביש חיכה לי הלודג' בו ישנתי. אלה היו בקתות כמו צימרים כאלה עם גגות אדומים, בין הרים ויערות – מה רע תגידו לי?? בדרך לשם הייתה תצפית יפה על הקרחון הראשון שראיתי בטיול, קרחון Knik.
למחרת בבוקר יצאתי לדרך ותוך פחות מ-5 דקות ראיתי מוסית (כלומר Moose נקבה) על הכביש. בצהריים חיכתה לי אטרקציה גדולה שהזמנתי מבעוד מועד אבל רציתי לראות אם אני יכול לעשות משהו נחמד עד אז.
חיפשתי לי מסלול הליכה קצר באיזור והגעתי למסלול שנקרא "לייזי מאונטיין", שכנראה התאים לי באותו רגע ואפילו אותו לא עשיתי עד הסוף כי לא היה לי מספיק זמן. אבל בחלק שכן הלכתי, הלכתי שם בדשא מלללללא מים. הלכתי משהו כמו 40 דקות ולמרות שהדשא בכלל לא גבוה, הנעליים שלי חזרו ספוגות מים, זה ממש קטע.
טיסה בשמי הדנאלי ונחיתה על קרחון
המשכתי בנסיעה צפונה לכיוון Talkeetna שמשם הייתי אמור לקחת טיסה לכיוון הדנאלי שכוללת נחיתה על קרחון. כשהגעתי לשם אמרו לי שלא בטוח שנוכל לנחות על הקרחון היום כי מעונן. האמת שבחוץ היה נראה די בהיר אבל בכל זאת, מדובר על ההר הכי גבוה בצפון אמריקה, יותר מ-6,000 מטר!
בזמן שהמתנו לטיסה (צריך להגיע לשם שעה לפני) קיבלנו גם נעליים מיוחדות כדי שלא נחליק שם על הקרחון. כשהגיעה העת עלינו למטוס, משהו כמו 8 אנשים, ואני התיישבתי מקדימה ליד הטייס. מהאוויר רואים מלא מלא עצים ונהר שמתפתל ביניהם וזה כיף אדיר. אחרי איזה חצי שעה כבר מתחילים לראות כל מיני פסגות מושלגות והטייס מספר לנו באוזניות כל מיני פרטים לא הכי מעניינים… תחשבו שלכל פסגה, עמק וקרחון יש שם ועוד כל מיני נתונים של גובה, אורך וכד'.
התקרבנו להר הדנאלי והתמזל מזלנו לראות אותו. למה "התמזל"? כי רב הזמן פסגת ההר נמצאת בעננים ורב האנשים לא רואים אותה, או לפחות ככה המקומיים מספרים. בשלב הזה הטייס עשה כל מיני סיבובים ופניות חדות ובגלל שזה מטוס קטן התחילה להיות לי קצת בחילה ומבחינתי היה אפשר לחזור כבר.
אבל אז
הוא נכנס בין ההרים המושלגים ולאט לאט הנמיך גובה ופתאום הוא התגלש על קרחון!! יש לו מגלשיים כאלה שמאפשרים לו לנחות ככה. בשלב הזה הלב דופק חזק מרב ההתרגשות ואז גם יוצאים מהמטוס וזה פשוט מד-הים!!!
מטוס אדום וכמה אנשים, בין כל הלבן הזה, זה כל מה שיש.
קיבלנו שם כמה דקות להסתובב על הקרח שהיה עם שלג טרי ולספוג את הלובן הזה. מתישהו גיליתי איזה בקתה ואז הסתבר לי שזה סוג של צימר לעשירים שעולה אלפי דולרים ללילה ובכל זאת תפוס כבר שנה קדימה או משהו בסגנון.
לפני שטסתי לטיול הזה ידעתי שקניתי "טיסה + נחיתה על קרחון" אבל ממש לא היה לי מושג ולא דמיינתי איך זה ירגיש, חשבתי לעצמי "מה כבר יכול להיות". הפער בין המחשבה הזאת לבין ההתרגשות בפועל הוא עצום! מאוד קשה להעביר את ההרגשה במלים כי זה מן וואוווו כזה שהמלים נעתקות וצריך פשוט להנות מהרגע.
בדרך חזרה ויתרתי על המקום שלי בקוקפיט לטובת מישהו אחר ותוך כדי שאנחנו באוויר פתאום קיבלתי הודעת ווטסאפ. זה די משעשע בהתחשב בעובדה שגם על הקרקע באלסקה בהרבה מקומות אין קליטה!
מתחילים להרגיש את העוצמה של אלסקה
Anyway, חטפתי משהו קטן לאכול בטלקיטנה והמשכתי לנסוע צפונה עוד שעתיים וחצי – כלום במונחי אלסקה. האמת שבחלק הראשון של הדרך היא לא הייתה משהו, אבל החל מהמייל ה-170 (בצידי הדרך יש סימון של המיילים) היא התחילה להיות יותר יפה ועצרתי לצלם.
בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש את הגודל והעוצמה של אלסקה. הנסיעות הארוכות והטבע האינסופי הזה לאן שהעין לא מסתכלת… משטחים ענקיים של "משהו", או עשב או יער או גם וגם, באופק הרים, לפעמים עם שלג וקרחונים. פשוט מדהים ובהמשך זה רק מתחזק. כשבא לך, פשוט אפשר לעצור, שימו לב למשל למפרץ הזה בצד הדרך – אין פה נקודת תצפית או משהו כזה. סתם הרבה מקום פנוי.
עוד קטע שמעניין לחשוב עליו הוא שהרבה חלקים הם "פשוט בחוץ" כלומר לא חלק משמורת טבע כלשהי. ובאמת לפעמים הרגשתי שאין כל כך הבדל בין "שמורה" ל"לא שמורה".
13 מחשבות על “נחיתה רכה באלסקה”
איזה טיול מדהים – נהנת לעקוב
הטיולים שלך הם ללא ספק הכי הרפתקניים שקראתי לאחרונה! ממש עושה חשק (אבל לא כטיול עצמאי אלא איתך )!
מצחיק כי בדיוק מישהו בעבודה שאל אותי אם לפעמים אנשים רוצים להצטרף אליי לטיולים 😉
איזה פוסט מקסים! עקבתי אחרי הטיול שלך בהנאה רבה לאורך כל הדרך
תודה ענבל!
היה כיף ומרתק לעקוב אחרי הטיול שלך מרחוק. זו ממש חוויה חד פעמית ועצמתית. מחכה כבר לפוסטים הבאים
בהחלט מרגיש כמו חוויה של פעם בחיים, או לפחות הפעם הראשונה חחח
וואו איזו חוויה מרתקת, כל כך יוצא דופן. הטבע נראה פשוט מהמם, מחכה לשאר החוויות…מסקרן
בהחלט טבע עוצמתי ומגוון! קצת מהגיוון היה כבר בפוסט הזה אבל יהיה עוד ממנו בפוסטים הבאים…
עקבתי אחרי הטיול שלך בזמן אמת ונהניתי לקרוא את הפוסט. אתה כותב יפה וקולח. אחכה לפוסט הבא.
תודה רבה תמר! כיף לשמוע 🙂
איזו התרגשות ערן!!! איזו יופי שכתבת את הפוסט ומחכה לפוסטים העתידיים.
את הטיול הזה לאלסקה אני מטיילת דרכך בהנאה רבה! תודה.
תודה! הפוסטים הבאים בתנור, אל חשש 🙂